זמן קריאה : 1:04 דקות
מהנעשה בשטח / ים עמרני ראה לאילת שקד
הסרטון האירוטי שפרסמה איילת שקד, שבו היא משחקת את האישה הפתיינית https://www.youtube.com/watch?v=TW__3X1cXD0, הוא בעיני דוגמה ומופת לכוחה של אמנות, להיותו של האמן מעין נביא בעל יכולת לקרוא את הדברים שנמצאים מתחת לפני השטח ולהאיר אותם טרם זמנם. כמובן שבזה אני מתייחסת לעבודתו של ים עמרני, הסטודנט שהציג בתערוכת הגמר שלו בשנקר לפני שלוש שנים את איילת שקד בעירום, וצונזר על ידי יולי תמיר, נשיאת שנקר. שקד לא היתה העיקר שם. זה היה מעין ציור כאוטי גדול מימדים, עמוס בפרטים, שערבב הרבה מאוד דימויים, דמויות וטקסטים, קצת כמו בליל כאוטי ואפוקליפטי של המציאות החברתית והתקשורתית שלנו, בצבעים עזים, פּוֹפּיים. בין היתר היתה שם גם דמות בעירום שדומה לשקד, שרת המשפטים. הסיבה לצנזורה, מעבר לחשש להרגיז את שרת המשפטים, היתה סקסיזם. כלומר, ״הציור פוגע בנשים״, קבעה תמיר.
הסרטון האירוטי שפרסמה איילת שקד, שבו היא משחקת את האישה הפתיינית https://www.youtube.com/watch?v=TW__3X1cXD0, הוא בעיני דוגמה ומופת לכוחה של אמנות, להיותו של האמן מעין נביא בעל יכולת לקרוא את הדברים שנמצאים מתחת לפני השטח ולהאיר אותם טרם זמנם. כמובן שבזה אני מתייחסת לעבודתו של ים עמרני, הסטודנט שהציג בתערוכת הגמר שלו בשנקר לפני שלוש שנים את איילת שקד בעירום, וצונזר על ידי יולי תמיר, נשיאת שנקר. שקד לא היתה העיקר שם. זה היה מעין ציור כאוטי גדול מימדים, עמוס בפרטים, שערבב הרבה מאוד דימויים, דמויות וטקסטים, קצת כמו בליל כאוטי ואפוקליפטי של המציאות החברתית והתקשורתית שלנו, בצבעים עזים, פּוֹפּיים. בין היתר היתה שם גם דמות בעירום שדומה לשקד, שרת המשפטים. הסיבה לצנזורה, מעבר לחשש להרגיז את שרת המשפטים, היתה סקסיזם. כלומר, ״הציור פוגע בנשים״, קבעה תמיר.
ובכן, עכשיו משתמשת שקד במיניותה כדי לקדם את משנתה הפוליטית. עירום מוכר, סקס מוכר וכשצריך, כך גם שקד מוכרת את מרכולתה...
נראה שכבר אז עמרני ראה או הרגיש שלשקד אין בעיה להשתמש בדבר הזה כשצריך. אמנות טובה פועלת כמו רנטגן. הוא העיר והאיר את זה לכולנו ובגלל כוחו הנבואי של הציור, בגלל יכולת הראייה הנדירה של עמרני, הוא הצביע על הסכנה האורבת מצד אנשים לא צפויים שיעשו הכול כדי להשיג את מטרתם. ואני חושבת לעצמי, מעניין מה חשבה לה אז שרת המשפטים. אולי בעצם אז נולד הרעיון? הרי זה טיבו של הממסד. להשתיק, לאמץ נקודת מבט חתרנית של יוצרים ולנכס אותה כאילו היתה שלו.
נראה שכבר אז עמרני ראה או הרגיש שלשקד אין בעיה להשתמש בדבר הזה כשצריך. אמנות טובה פועלת כמו רנטגן. הוא העיר והאיר את זה לכולנו ובגלל כוחו הנבואי של הציור, בגלל יכולת הראייה הנדירה של עמרני, הוא הצביע על הסכנה האורבת מצד אנשים לא צפויים שיעשו הכול כדי להשיג את מטרתם. ואני חושבת לעצמי, מעניין מה חשבה לה אז שרת המשפטים. אולי בעצם אז נולד הרעיון? הרי זה טיבו של הממסד. להשתיק, לאמץ נקודת מבט חתרנית של יוצרים ולנכס אותה כאילו היתה שלו.
וכך נראה הציור כולו (עם העירום המצונזר)
