זמן קריאה : 2:37 דקות
מהנעשה בשטח / דנה גילרמן 15/6/16
אוצרים על הקצה
אוצרים על הקצה
את הביאנלה בברלין אוצרים השנה קולקטיב האמנים DIS, את הביאנלה באיסטנבול צמד האמנים אלמגרין ודרגסט (המציגים עכשיו גם במוזיאון תל אביב), את המניפסטה בציריך האמן הגרמני כריסטיאן ג'נקואסקי (Christian Jankowski), וגם בישראל אפשר לראות בשנים האחרונות מגמה דומה: יותר ויותר אמנים מתפקדים גם כאוצרים: החל מבועז ארד שאוצר את התערוכות בחלל הירקון 19 של המדרשה, דרך איילת השחר כהן שאוצרת קבוע במוזיאון רמת גן, וכלה באמנים מתחלפים שאוצרים תערוכות במסגרת נדבך 19, בבית האמנים בירושלים, ובמקומות נוספים. את השינוי הזה אפשר אפילו לראות בהחלטה של משרד התרבות, לפני כמה שנים, לבחור אמן לביאנלה בוונציה שיבחר את האוצר שלו ולא להיפך – כפי שהיה נהוג במשך שנים רבות.
בראיון קצר שפורסם במגזין ארטנט אומר פרנצ׳סקו בונאמי, אחד מאוצרי העל, שאוצרים מאמינים בכוחות העל שלהם ובאותו זמן לא רלוונטים לעולם האמנות של היום. על השאלה מה תפקידו של האוצר היום הוא אומר: "הוא מעניק סוג של תוכן אינטלקטואלי שאפילו הסוחר המקושר ביותר יצטרך כדי לייצר אמינות". הוא ממשיך ואומר ש״אמנות עדיין נדרשת על ידי החברה בשל תוכנה ובשל הסיפור שהיא יכולה לספר כדי לעזור לכולנו לשכוח שבמקודם או במאוחר נמות״. על השאלה האם אוצרים הם גזע נכחד בעולם האמנות העכשווי עונה בונאמי: ״אנחנו כמו מדיום הציור - כל הזמן על הקצה. ממתינים לרגע שבו יצהירו על מותנו, אבל עדיין חיים״.
בראיון קצר שפורסם במגזין ארטנט אומר פרנצ׳סקו בונאמי, אחד מאוצרי העל, שאוצרים מאמינים בכוחות העל שלהם ובאותו זמן לא רלוונטים לעולם האמנות של היום. על השאלה מה תפקידו של האוצר היום הוא אומר: "הוא מעניק סוג של תוכן אינטלקטואלי שאפילו הסוחר המקושר ביותר יצטרך כדי לייצר אמינות". הוא ממשיך ואומר ש״אמנות עדיין נדרשת על ידי החברה בשל תוכנה ובשל הסיפור שהיא יכולה לספר כדי לעזור לכולנו לשכוח שבמקודם או במאוחר נמות״. על השאלה האם אוצרים הם גזע נכחד בעולם האמנות העכשווי עונה בונאמי: ״אנחנו כמו מדיום הציור - כל הזמן על הקצה. ממתינים לרגע שבו יצהירו על מותנו, אבל עדיין חיים״.
הפכו לגזע נכחד?
לדעתו של בונאמי,תופעת האמנים-אוצרים נובעת מכך שעולם האמנות מחפש ריגושים חדשים כדי לא לשעמם. לי נראה שמדובר בתהליך עמוק יותר מזה. ראשית, אמנים נהפכו גם לאינטלקטואלים. כלומר, הם יודעים היטב לדברר את יצירתם, ולא נמצאים בעמדת האמן היוצר והאוצר המסביר. שנית, מלאכת האוצרות היא מלאכת יצירה: ההמחשה הטובה ביותר לכך היתה הביתן שאצרו אלמגרין ודראגסט בבינאלה בונציה, שהיה כולו יצירה אחת, שטישטשה לחלוטין את ההבחנה בין אוצרות ליצירה, בין האמנים לאוצרים.
לבסוף, אפשר לומר שזהו תהליך טבעי, המסמן את סוף עידן האוצרים-כוכבים, שנהפכו בעשורים האחרונים לשליטי הסצנה, לחורצי גורלות, חשובים יותר מהאמנים עצמם. עתה הם פשוט מתחילים להתמקם מחדש במקום מדויק יותר, צנוע, כמלווים, כמייעצים, ככותבי טקסטים מתווכים, בני ברית של האמן, עמיתים לדרך משותפת, אך לא חורצי גורלות.
ובהקשר הזה, כדאי לראות שוב את עבודת הוידאו האירונית והמדויקת של שחר מרקוס, ״האוצר״, על דמותו של האוצר העכשווי:
https://vimeo.com/29111019
לדעתו של בונאמי,תופעת האמנים-אוצרים נובעת מכך שעולם האמנות מחפש ריגושים חדשים כדי לא לשעמם. לי נראה שמדובר בתהליך עמוק יותר מזה. ראשית, אמנים נהפכו גם לאינטלקטואלים. כלומר, הם יודעים היטב לדברר את יצירתם, ולא נמצאים בעמדת האמן היוצר והאוצר המסביר. שנית, מלאכת האוצרות היא מלאכת יצירה: ההמחשה הטובה ביותר לכך היתה הביתן שאצרו אלמגרין ודראגסט בבינאלה בונציה, שהיה כולו יצירה אחת, שטישטשה לחלוטין את ההבחנה בין אוצרות ליצירה, בין האמנים לאוצרים.
לבסוף, אפשר לומר שזהו תהליך טבעי, המסמן את סוף עידן האוצרים-כוכבים, שנהפכו בעשורים האחרונים לשליטי הסצנה, לחורצי גורלות, חשובים יותר מהאמנים עצמם. עתה הם פשוט מתחילים להתמקם מחדש במקום מדויק יותר, צנוע, כמלווים, כמייעצים, ככותבי טקסטים מתווכים, בני ברית של האמן, עמיתים לדרך משותפת, אך לא חורצי גורלות.
ובהקשר הזה, כדאי לראות שוב את עבודת הוידאו האירונית והמדויקת של שחר מרקוס, ״האוצר״, על דמותו של האוצר העכשווי:
https://vimeo.com/29111019