זמן קריאה : 2:03 דקות
תמונה: האות (הגופן) בשלטי שמות הרחובות בירושלים היא אחרת מזו של שלטי הרחובות בתל אביב; זה בבת אחת ממקם אותך לא רק במקום אחר אלא גם באווירה אחרת: האסתטיקה מהדהדת סגנון, תקופת זמן ומקום, ומשרה את השראתה. שלט הרחוב הרדי-מייד בעבודה "רחוב אגריפס" של אריה ארוך (1964) הוא ירושלמי, האות בו היא סֵריפית (בקצותיה תגים שכמו משחזרים משיכת מכחול או עט); ואילו אות השלט "רח' ישעיהו" בעבודה "נחמו נחמו עמי" של מיכאל סגן-כהן (1978), היא סאן-סריפית (כלומר ללא תגים), והיא טיפוסית לשלטי הרחוב התל-אביביים כפי שנדפסו באותן שנים.
העבודה של סגן-כהן מכונה "רח' ישעיהו" גם בשל המחווה המובהקת שלה, תמטית ואסתטית, ל"רח' אגריפס" של ארוך. הציור-טקסט בעבודה של סגן-כהן מצטט את שנים-עשר הפסוקים הפותחים את נבואת הנחמה של ישעיהו הנביא.
"יונה הנביא 42", אגב, היתה כתובת מגוריו של רפי לביא, וכתובת שהופיעה על ציורים שלו שבהם רשם מעין קרטוגרפיה של הדירה שבה חי. לו היה גר ברחוב שלו שם אחר, מעניין אם היה מזכה אותו ברישום שכזה.
כתובת על הקיר
מילים: אני חושבת על המלה "כתובת". האם כשאני כותבת "יונה הנביא 42", מישהו יודע לומר משהו על זה? האם זו אמנם כתובת (במובן "מען")? ואם כך, האם כתובת היא שם? שם של מה? או שמא כתובת היא מקום? מה עוד יכולה "כתובת" להיות? ומה הקשר לביטוי "הכתובת על הקיר" שמשמעותו, על פי הסיפור המופיע בספר דניאל, שדבר-מה נורא עומד לקרות ורק עיוור לא יבחין בכך או טיפש שלא יודע לקרוא? במובן הזה, של ספר דניאל, "כתובת" היא אות, סימן, או מסמך כתוב נושא הצהרה.
וכשאנחנו מבינים את "כתובת" כ"אות", האם אנחנו מבינים את "אות" כאות בשפה (נאמר א"ב), או כ"אות" במובן של אותות ומופתים? הפעם יש לי בעיקר שאלות.
בדומה למפות שהזכרנו במדור הקודם, המלה "כתובת" גם היא הזדמנות מיוחדת לפגוש חיבור בין שפה לעולם; המלה "כתובת" מסמנת גם את עצמה, גם מצביעה על מקום בעולם וגם מהווה מטאפורה או סימן. הביטוי "יש לך כתובת", למשל, הוא מטאפורה שמובנה "יש לך מקום לבוא אליו", מקום שיקבל את פניך, שיהא עבורך "בית חם" או "מקלט".
המחקר הארכיאולוגי מכנה "כתובות" - משפטים שנחרטו באבן או בחרס או במצעים דומים, ומבחין בינן לבין כתבי יד שנכתבו בדיו על נייר או על קלף או על מצעים אחרים. זה דומה להבחנה בין כתובת שנרשמת על דף (נניח כתובת הגלריה בהזמנה לתערוכה) לבין הכתובת כפי שהיא רשומה על קיר הבית במקום שאליו הגענו. אך האם המקום שאליו הגענו הוא כתובת? או שהוא מקום שהכתובת רק מצביעה עליו ומסמנת אותו? (זה מזכיר גם את "הגעת ליעד" המושמע באפליקציות הג'י-פי-אס, שנדון בה בפעם אחרת).
מילים: אני חושבת על המלה "כתובת". האם כשאני כותבת "יונה הנביא 42", מישהו יודע לומר משהו על זה? האם זו אמנם כתובת (במובן "מען")? ואם כך, האם כתובת היא שם? שם של מה? או שמא כתובת היא מקום? מה עוד יכולה "כתובת" להיות? ומה הקשר לביטוי "הכתובת על הקיר" שמשמעותו, על פי הסיפור המופיע בספר דניאל, שדבר-מה נורא עומד לקרות ורק עיוור לא יבחין בכך או טיפש שלא יודע לקרוא? במובן הזה, של ספר דניאל, "כתובת" היא אות, סימן, או מסמך כתוב נושא הצהרה.
וכשאנחנו מבינים את "כתובת" כ"אות", האם אנחנו מבינים את "אות" כאות בשפה (נאמר א"ב), או כ"אות" במובן של אותות ומופתים? הפעם יש לי בעיקר שאלות.
בדומה למפות שהזכרנו במדור הקודם, המלה "כתובת" גם היא הזדמנות מיוחדת לפגוש חיבור בין שפה לעולם; המלה "כתובת" מסמנת גם את עצמה, גם מצביעה על מקום בעולם וגם מהווה מטאפורה או סימן. הביטוי "יש לך כתובת", למשל, הוא מטאפורה שמובנה "יש לך מקום לבוא אליו", מקום שיקבל את פניך, שיהא עבורך "בית חם" או "מקלט".
המחקר הארכיאולוגי מכנה "כתובות" - משפטים שנחרטו באבן או בחרס או במצעים דומים, ומבחין בינן לבין כתבי יד שנכתבו בדיו על נייר או על קלף או על מצעים אחרים. זה דומה להבחנה בין כתובת שנרשמת על דף (נניח כתובת הגלריה בהזמנה לתערוכה) לבין הכתובת כפי שהיא רשומה על קיר הבית במקום שאליו הגענו. אך האם המקום שאליו הגענו הוא כתובת? או שהוא מקום שהכתובת רק מצביעה עליו ומסמנת אותו? (זה מזכיר גם את "הגעת ליעד" המושמע באפליקציות הג'י-פי-אס, שנדון בה בפעם אחרת).
מיכאל סגן-כהן, נחמו נחמו עמי, 1978 אקריליק ועפרונות שמן על לוח עץ ושלט רחוב 62x183 ס״מ
אריה ארוך, רחוב אגריפס, 1964, שלט רחוב, לוח עץ, עיפרון וחריטות על עץ, 53.5 115xס"מ, אוסף מוזיאון ישראל ומוזיאון תל-אביב לאמנות
תמונה: האות (הגופן) בשלטי שמות הרחובות בירושלים היא אחרת מזו של שלטי הרחובות בתל אביב; זה בבת אחת ממקם אותך לא רק במקום אחר אלא גם באווירה אחרת: האסתטיקה מהדהדת סגנון, תקופת זמן ומקום, ומשרה את השראתה. שלט הרחוב הרדי-מייד בעבודה "רחוב אגריפס" של אריה ארוך (1964) הוא ירושלמי, האות בו היא סֵריפית (בקצותיה תגים שכמו משחזרים משיכת מכחול או עט); ואילו אות השלט "רח' ישעיהו" בעבודה "נחמו נחמו עמי" של מיכאל סגן-כהן (1978), היא סאן-סריפית (כלומר ללא תגים), והיא טיפוסית לשלטי הרחוב התל-אביביים כפי שנדפסו באותן שנים.
העבודה של סגן-כהן מכונה "רח' ישעיהו" גם בשל המחווה המובהקת שלה, תמטית ואסתטית, ל"רח' אגריפס" של ארוך. הציור-טקסט בעבודה של סגן-כהן מצטט את שנים-עשר הפסוקים הפותחים את נבואת הנחמה של ישעיהו הנביא.
"יונה הנביא 42", אגב, היתה כתובת מגוריו של רפי לביא, וכתובת שהופיעה על ציורים שלו שבהם רשם מעין קרטוגרפיה של הדירה שבה חי. לו היה גר ברחוב שלו שם אחר, מעניין אם היה מזכה אותו ברישום שכזה.
מורן שוב היא אוצרת ההקמה של בית לעברית, ראשון לציון - מרכז לעברית כשפה וכתרבות