מילים מפוסלות / פורזצים הם מפות

מילים: במדור הקודם סיפרתי מעט על פוֹרְזצִים של ספרים. כזכור, פוֹרְזץ הוא נייר הבִּטנה המצויר ומודבק לכפולה הפותחת הראשונה וכמוה גם לאחרונה של ספר עם כריכה קשה. בפורזץ הראשון שצילמתי, ושאחריו באו תצלומי פורזצים נוספים, מצוירת מפה; המפה האהובה עלי מכל המפות כולן. זוהי המפה המְכַוונת ל"ציר הצפוני", ל"יער ת"ק פרסאות", ל"מקום שהתועל לא נמצא". נחל תכול מתפתל בה בתוך רמה ירוקה, והצופה במפה, מתבונן בה כמו ממעוף ציפור, דואה מעל הנחל לאורכו, או נוחת בתוך הפסטורליה, מתהלך בעשב, פוגש ארנבונים על שפת הנחל, חוצה בתוך יער, או מתיישב על הגזע לצד פּוּ המחכה לאורחים.
פסטורליה זו, שמִפָּה אֶרְנֶסְט ה. שֶפֶּרְד, היא פורזץ הספר פּוּ הדב (1926). שֶפֶּרְד אייר אחר כך גם את המפה של הרוח בערבי הנחל (1931). במקור, נרשמו האיורים הללו בשחור לבן, ורק ב-1969 וב-1970 צבע אותם שֶפֶּרְד, והאיורים הצבעוניים הם אלה שלרוב אנחנו מכירים.
כילדה, שנים לפני שקראתי בספרים הללו, הייתי שְׁרויה בין הקורדינטות של המפה הזו המאוירת,  מספרת לעצמי את חווייתי בה. פורזץ, כאמור, מעיד על תוכו של הספר; על כיוונו; ומסעות מתחילים בפורזצים. 

תמונה: נחום גוטמן הקפיד לאייר פורזצים לספרים שלו. פורזצים שהם לאו דווקא מפות. בפורזץ של שביל קליפות התפוזים (1958) רשומים בשחור עקבות על גבי חולות כתומים-זהובים ואצבע מורה לדמויות את הכיוון להתקדם בו. בתוך הספר עצמו ישנם ארבעה רישומים של רחוב הרצל והעיר תל אביב בחולות; רישומים כמו ממעוף ציפור; רישומים אלה ונוספים שבאו אחריהם, מקדימים את מפת ניו-יורק המפורסמת שאייר סול סטיינברג שמונה-עשרה שנים אחר כך (1976) לשער הניו-יורקר.
את ספרו שתי אבנים שהם אחת (1968), ספר זכרונותיו של גוטמן משירותו במלחמת העצמאות, פותח פורזץ שמשלב בין איור לטקסט בכתב יד. גם זו אינה מפה, אך האיור מרמז עליה: הטקסט בכתב ידו של גוטמן מתפתל כשבילים בין חולות וצמחייה, וחפצים פזורים של סייר - סנדלים, מימיה, כובע גרב, חליל רועים. אין זו מפה מובהקת אך גוטמן רומז על העיסוק הכפול שלו בטקסט ובאיור. הוא שואל שם: "איך לספר? איך לדבר? לא להאריך, לא לקצר". כפילות זו של טקסט ואיור מאפיינת מפות, ומאפיינת גם פורזצים – שגם כשאין בהם טקסט – הם מסמנים את רוחו של הספר, את כיוונו ואת תכליתו באמצעות איור, וכך הופך הפורזץ למעין מפה מטאפורית של הספר אותו הוא מאייר. 


מורן שוב היא אוצרת ההקמה של בית לעברית, ראשון לציון - מרכז לעברית כשפה וכתרבות