זמן קריאה : 2:36 דקות
מלים: פעם, בערב חורף, עמדתי על מדרכת אספלט ברחוב חשוך והשקפתי לאורכו: חוטי גשם ניתזו ללא הרף מתחת לפנסי תאורת הרחוב הגבוהים; קשתות אור סימנו בצהוב קירות בניינים; הפס הארוך של שפת המדרכה רץ אל תוך החשיכה; במרחק אפשר היה להבחין אך בקושי בין כהים כאלה לכהים אחרים, וחלונות צהובים ריצדו בכל. על אחד הגגות, בין כהה הגג לכהה השמים, בתוך הגשם, בתוך הסערה, ראיתי זו לצד זו שלוש צלליות של אברכים מתפללים. מוזר. הם עמדו במקומם ונעו בקידות חדות קדימה ומטה וחזרה לאחור. חשבתי שתכף ינוחו, אבל לא, הם לא הפסיקו ככה לנוע - לקוד ולהתפלל. לא זזתי ממקום עמדי עד שפֶּשר האברכים המתפללים בבת אחת התבהר: צמרות שלושה ברושים הן אלה שהרוח מסעירה.
התבוננות אל תוך החושך, אל תוך מה שרב בו הנסתר (ועל כן אולי מסתורי), והניסיון לתאר את מה שבעיני רוחנו זה נראה - דומה לתיאור חלומות שחלמנו, ותיאורי חלומות דומים לשירה. הסיבה לכך, בין השאר, היא משום שחיבורים תמונתיים הם חיבורים מטונימיים - כלומר יש להם היגיון אסתטי, מרחבי; היגיון של סמיכות למשל. וכך נמצא שברקמה של טקסט המתאר תמונה ומונֶה את מרכיביה על פי היגיון סמיכות דומה – מתאפשרים דברים שלאו דווקא מתאפשרים במציאות שמחוץ ללשון ומחוץ לחלום ומחוץ לתמונה. כך למשל, הגשם שתיארתי קודם – באותו ערב באותה שעה, במציאות שמחוץ ללשון, ניתז בכל מקום, אלא שאני הבחנתי בו רק מתחת לתאורה.
התבוננות אל תוך החושך, אל תוך מה שרב בו הנסתר (ועל כן אולי מסתורי), והניסיון לתאר את מה שבעיני רוחנו זה נראה - דומה לתיאור חלומות שחלמנו, ותיאורי חלומות דומים לשירה. הסיבה לכך, בין השאר, היא משום שחיבורים תמונתיים הם חיבורים מטונימיים - כלומר יש להם היגיון אסתטי, מרחבי; היגיון של סמיכות למשל. וכך נמצא שברקמה של טקסט המתאר תמונה ומונֶה את מרכיביה על פי היגיון סמיכות דומה – מתאפשרים דברים שלאו דווקא מתאפשרים במציאות שמחוץ ללשון ומחוץ לחלום ומחוץ לתמונה. כך למשל, הגשם שתיארתי קודם – באותו ערב באותה שעה, במציאות שמחוץ ללשון, ניתז בכל מקום, אלא שאני הבחנתי בו רק מתחת לתאורה.
תמונה: הלשון הציורית (פיגורטיבית) אופיינית ללשון השירה, ואם נזהה את ההיגיון של הלשון השירית גם בשעה שאנחנו מתבוננים באמנות ובחלומות – לא נהיה עקודים למה שנדמה לנו שהוא הריאליזם של מה שנדמה לנו שהיא המציאות. אם נתבונן בעולם ונשייט בו על פי ההיגיון של הלשון הציורית-השירית, נמצא ש"גַּם לְמַרְאֶה נוֹשָׁן יֵשׁ רֶגַע שֶׁל הֻלֶּדֶת", כפי שפותח נתן אלתרמן את שירו "ירח".
התבוננו בציור זה של נחום גוטמן, וב"ביאור לציור" שמלווה אותו: "הצללים הנופלים על הקירות דומים לעצים. כשמביטים על הצללים המתנועעים על הקיר – אפשר לחשוב: יער קם והתחיל ללכת". וכשחושבים על יער בהיגיון שירה או בהיגיון ציור או בהיגיון חלום - אין סיבה שיער לא יקום או ילך או יתפלל, או שאנחנו לא נשייט בתוכו.
התבוננו בציור זה של נחום גוטמן, וב"ביאור לציור" שמלווה אותו: "הצללים הנופלים על הקירות דומים לעצים. כשמביטים על הצללים המתנועעים על הקיר – אפשר לחשוב: יער קם והתחיל ללכת". וכשחושבים על יער בהיגיון שירה או בהיגיון ציור או בהיגיון חלום - אין סיבה שיער לא יקום או ילך או יתפלל, או שאנחנו לא נשייט בתוכו.
נחום גוטמן, מתוך "החופש הגדול או תעלומת הארגזים", 1946
מורן שוב היא אוצרת ההקמה של בית לעברית, ראשון לציון - מרכז לעברית כשפה וכתרבות