זמן קריאה : 3:23 דקות
Cannupa Hanska Luger, אמן אמריקני יליד דקוטה הצפונית, מציג חלק מתוך עבודה גדולה יותר שנקראת 'טכנולוגיות של אבות עתידיים'. העבודה מתוארת על ידי האמן כחקירה מתמשכת של העבר שלנו בכדי לנוע קדימה ולקדם חומרים חדשים ותפיסות חדשות של מחשבה בעולם עתידני שבו הגירה תהיה הכרחית כדי לשרוד. לדעתו אנו צריכים להסתמך על הידע של הילידים והמדע כדי לפתח סגנון חיים סתגלני. האסתטיקה והשפה הוויזואלית מזכירות את מראה הדמויות בעבודות הפרפורמנס של ניק קייב ואפשר גם למתוח חוט מקשר לתערוכה הנודדת Disguise, מסכות ואמנות גלובלית אפריקאית, שהוצגה בין השאר במוזיאון ברוקלין ב-2016, מגזין בסיס: https://bit.ly/2M9E5XK
Beatriz Cortez, אמנית אמריקאית ילידת אל סלבדור שיוצרת בדרך כלל מיצבים גדולי מימדים שכוללים קונסטרוקציות ממתכת וברזל ושמזכירים מבנים ארכאולוגיים, ספינת חלל או מכונה משוכללת, מציגה הפעם סדרה של עבודות קטנות ופיוטיות יותר מ-2015. אחת העבודות בסדרה הנקראת The Boxes of Wonder היא מעין מכונת עתידות אינטראקטיבית הכוללת קופסת עץ קטנה עם ציפור, מנגנון מכני ומדפסת. העבודה שנוצרה ביחד עם הקולקטיב Kaqjay Moloj מגווטאמלה מבוססת על הרעיון שלמילים יש כוח לשלוט בעתיד. חברי הקולקטיב ביחד עם מהגרים מארצות הברית כתבו רשימה של בקשות לעתיד. כשהצופה לוחץ על כפתור, מודפס פתק קטן עם בקשה אחת שרשומה בשלושת השפות: Kaqchikel, ספרדית ואנגלית. מתוך הפתקים שהוצאתי ממכונת העתידות עברו מסרים חד משמעיים של השאיפה להישרדות ולמימוש הפוטנציאל.
עד גיל 21 תטוס לירח / קרן ענבי
על התערוכה 'דמיון אוטופי' בגלריה החדשה לאמנות של קרן פורד בניו יורק
האם האמנות בתקופה רווית דימויים כשלנו יכולה לייצג את הסבל והכיעור מבלי ליפול למחוזות דביקים? 14 האמנים המציגים בתערוכה 'דמיון אוטופי' מדברים על המצב האנושי הקשה דיבור עקיף, באמצעות אמנות שמבקשת לשים את המניפולציות שלה במקום הראשון, כזו שמבקשת להפעים ולרגש. המציאות עוברת אצלם עיבוד חומרי ומטאפורי ובאמצעותם היא הופכת למפתה ופופית.
על התערוכה 'דמיון אוטופי' בגלריה החדשה לאמנות של קרן פורד בניו יורק
האם האמנות בתקופה רווית דימויים כשלנו יכולה לייצג את הסבל והכיעור מבלי ליפול למחוזות דביקים? 14 האמנים המציגים בתערוכה 'דמיון אוטופי' מדברים על המצב האנושי הקשה דיבור עקיף, באמצעות אמנות שמבקשת לשים את המניפולציות שלה במקום הראשון, כזו שמבקשת להפעים ולרגש. המציאות עוברת אצלם עיבוד חומרי ומטאפורי ובאמצעותם היא הופכת למפתה ופופית.
'דמיון אוטופי' היא התערוכה השלישית בטרילוגיית תערוכות שסימנה את פתיחת הגלריה החדשה לאמנות במטה הראשי של קרן פורד (Ford Foundation) בניו יורק, בבניין שהוא אבן דרך בארכיטקטורה מודרנית ונמצא בקרבת בניין האומות המאוחדות. מדובר בארגון צדקה עצמאי, מוסד ללא מטרות רווח, בעל תוכנית מענקים בינלאומית שתומך בפרויקטים שמתמקדים בערכים של זכויות אדם, דמוקרטיה, קהילה, חינוך, אמנויות ותרבות.
הגלריה שמתמקדת בנושאים הקשורים לצדק חברתי, נפתחה בקול תרועה בטרילוגיית תערוכות שמציעה פרשנויות מגוונות בנושא הדמיון האוטופי. צמד האוצרות Natasha Beacker ו- Jaishri Abichandani חיברו קבוצה מגוונת של אמנים בינלאומיים שעוסקים בין השאר גם בקראפט, אקטיביזם חברתי ואמנות אינטראקטיבית, וביחד מייצגים מנעד רחב של זהויות. הם מבקשים לבטא תקווה עבור הקיום שלנו על הכדור הזה, באמצעות עבודות שחושפות פלא וקסם דרך נופים מדומיינים. רובם משתמשים בדימויים של גוף, חלל וטיסה כמטאפורות לשחרור ויוצרים עולמות שמקדימים את זמנם על ידי חברות מדומיינות שבנויות על צדק, בעולם שמבוסס על אהבה, דמיון וסולידריות. הדימוי הנבחר אצל רוב האמנים בדרך כלל נלקח מהעולם היומיומי ועובר לפיסול או לצילום, שאינם מבקשים לייצר הזרה אלא לחדד סיטואציה ולאפשר נקודת מבט אחרת.
הגלריה שמתמקדת בנושאים הקשורים לצדק חברתי, נפתחה בקול תרועה בטרילוגיית תערוכות שמציעה פרשנויות מגוונות בנושא הדמיון האוטופי. צמד האוצרות Natasha Beacker ו- Jaishri Abichandani חיברו קבוצה מגוונת של אמנים בינלאומיים שעוסקים בין השאר גם בקראפט, אקטיביזם חברתי ואמנות אינטראקטיבית, וביחד מייצגים מנעד רחב של זהויות. הם מבקשים לבטא תקווה עבור הקיום שלנו על הכדור הזה, באמצעות עבודות שחושפות פלא וקסם דרך נופים מדומיינים. רובם משתמשים בדימויים של גוף, חלל וטיסה כמטאפורות לשחרור ויוצרים עולמות שמקדימים את זמנם על ידי חברות מדומיינות שבנויות על צדק, בעולם שמבוסס על אהבה, דמיון וסולידריות. הדימוי הנבחר אצל רוב האמנים בדרך כלל נלקח מהעולם היומיומי ועובר לפיסול או לצילום, שאינם מבקשים לייצר הזרה אלא לחדד סיטואציה ולאפשר נקודת מבט אחרת.
Juliana Huxtable, Lil' Marvel, 2015
Lola Flash, Syzygy, 2019
הדיוקן העצמי של האמנית Lola Flash המצולמת בחליפת כלא כתומה, עוטה קסדת אסטרונאוט שיד אחת שלה אזוקה, מבטא למעשה את רוח התערוכה כולה. היא מצולמת על רקע נוף שמים ומים כחולים - מרחבים שמגלמים חלומות על שחרור. דרך דיוקן עצמי, היא מכוונת לשרטט קו ישיר בין עבדות, כליאה, חופש והשאיפה לשיוויון הזדמנויות ולסטטוס חברתי גבוה לאנשים מהקהילה שלה.
Zak Ove, Nubian Return, 2011
נושא החלל כסמל לחופש ותנועה וכמטאפורה למוביליות חברתית חוזר ברבות מהעבודות. האמן הבריטי Zak Ove מתייחס בעבודתו ל - "Nubians", קבוצה אתנו-לשונית של ילידי אפריקה (כיום סודאן ודרום מצריים) שבמהלך המאה העשרים נעקרה ארבע פעמים ממקומה ושפתם דוכאה לחלוטין. בכך הם הפכו להיות לקבוצות שוליים בחברה. העבודה "Nubian Return" מ-2011, חושפת אישה במעין ספינת חלל שהשתחררה מהעבר הקשה והגיעה להווה אחרי מסע בזמן.
Yinka Shonibare, MBE, Cloud 9, 1999-2000
עוד בתערוכה ינקה שוניברי (Ynka Shonibar) בעבודה Cloud 9, אחת מעבודות הפיסול הפיגורטיבי הראשונות שלו של אסטרונאוט חלוץ שחור בחלל. בשילוב של עבודת טקסטיל שמאפיינת את הטכניקה שלו הוא חושף נושאים כמו קולוניאליזם, פוסט-קולוניאליזם וכמובן את שאיפותיה של הקהילה השחורה.
5_Cannupa Hanska Luger, Future Ancestral Technologies, araxooxi, 2018-19
Cannupa Hanska Luger, אמן אמריקני יליד דקוטה הצפונית, מציג חלק מתוך עבודה גדולה יותר שנקראת 'טכנולוגיות של אבות עתידיים'. העבודה מתוארת על ידי האמן כחקירה מתמשכת של העבר שלנו בכדי לנוע קדימה ולקדם חומרים חדשים ותפיסות חדשות של מחשבה בעולם עתידני שבו הגירה תהיה הכרחית כדי לשרוד. לדעתו אנו צריכים להסתמך על הידע של הילידים והמדע כדי לפתח סגנון חיים סתגלני. האסתטיקה והשפה הוויזואלית מזכירות את מראה הדמויות בעבודות הפרפורמנס של ניק קייב ואפשר גם למתוח חוט מקשר לתערוכה הנודדת Disguise, מסכות ואמנות גלובלית אפריקאית, שהוצגה בין השאר במוזיאון ברוקלין ב-2016, מגזין בסיס: https://bit.ly/2M9E5XK
6_Cannupa Hanska Luger, Future Ancestral Technologies, araxooxi (detail), 2018-19
Beatriz Cortez, אמנית אמריקאית ילידת אל סלבדור שיוצרת בדרך כלל מיצבים גדולי מימדים שכוללים קונסטרוקציות ממתכת וברזל ושמזכירים מבנים ארכאולוגיים, ספינת חלל או מכונה משוכללת, מציגה הפעם סדרה של עבודות קטנות ופיוטיות יותר מ-2015. אחת העבודות בסדרה הנקראת The Boxes of Wonder היא מעין מכונת עתידות אינטראקטיבית הכוללת קופסת עץ קטנה עם ציפור, מנגנון מכני ומדפסת. העבודה שנוצרה ביחד עם הקולקטיב Kaqjay Moloj מגווטאמלה מבוססת על הרעיון שלמילים יש כוח לשלוט בעתיד. חברי הקולקטיב ביחד עם מהגרים מארצות הברית כתבו רשימה של בקשות לעתיד. כשהצופה לוחץ על כפתור, מודפס פתק קטן עם בקשה אחת שרשומה בשלושת השפות: Kaqchikel, ספרדית ואנגלית. מתוך הפתקים שהוצאתי ממכונת העתידות עברו מסרים חד משמעיים של השאיפה להישרדות ולמימוש הפוטנציאל.
Beatriz Cortez, The boxes of Wonder, 2015
ב-'Radical Love', התערוכה השנייה שהוצגה בטרילוגיית התערוכות, הפכה המלחינה Imani Uzuri את חצר הפטיו שבכניסה לבניין למקלט קולי, מדיטטיבי ומזמין. זהו מיצב סאונד בשלושה חלקים שנוצר בהשראת מזמורים רוחניים אפרו-אמריקניים מוקדמים שקשורים למים. שמה של היצירה הוא Hush Arbor - כינוי למקום בו עבדים היו מתאספים בסתר כדי לעסוק במסורות דתיות, בדרך כלל באזורים מיוערים בדרום האמריקאי. מקומות ההתכנסות האלו היו משמעותיים לקהילה ואפשרו לעבדים לשרת את הקומונה בצורה בטוחה, לבנות אסטרטגית מרד ולספק מקלט זה לזה. הכניסה והיציאה לבניין ולתערוכה שבגלריה מחייבים מעבר בגן הסגור ובמיצב הסאונד שמבטא הלימה מושלמת בין צליל לחלל ויוצר ביחד חוויה עדינה אך עוצמתית ומשמעותית, אתנחתא מעניינת לספקטקולר שמאפיין את טרילוגיית התערוכות. הגן הסגור - טבע בתוך קפסולת זכוכית שבמרכזו בריכת מים – מהווה תפאורה מושלמת לרעיון שמאחורי העבודה ולא פחות חשוב ליצירת רגעים מתמשכים של קסם.
Imani Uzuri, Hush Arbor, Wade, 2019
צילומים: קרן ענבי
Utopian Imagination, Ford Foundation Gallery, New York, עד ה- 7 לדצמבר, 2019
Utopian Imagination, Ford Foundation Gallery, New York, עד ה- 7 לדצמבר, 2019