יצחק לבנה, ״אין עוד מלבדו״, 2015

עיטור העוז / דנה גילרמן

זמן קריאה : 2:36 דקות
עיטור העוז / דנה גילרמן
 
יצחק לבנה הוא אמן אמיץ. איך זה בא לידי ביטוי בתערוכה החדשה שלו?


פורסם לראשונה ב-7 לילות, ידיעות אחרונות
 
הרבה אומץ צריך צייר ותיק כדי להעדיף להציג בחלל מינורי וגם להציג עבודות שמתקשרות מיידית לתרבות הצריכה והרחוב, לכאן ולעכשיו, הן בניראות והן בטקסט. ליצחק לבנה זה עושה רק טוב. הסדרה החדשה שלו, שמוצגת בחדר הפרויקטים הקטן (ולא בחלל המרכזי) בגלריה זומר, מקסימה. יש בה את העומק והידע הרב בציור יחד עם השטחיות של היומיום. היא מטיחה בנו מעומק האסתטיקה והצבעוניות את הצעקנות והוולגריות של המציאות, שבאה לידי ביטוי בכרזות, בפליירים ובייצוגים בכלי התקשורת.
יצחק לבנה, 2015 יצחק לבנה למדור של דנה2
הציורים תלויים בשורה כמו כרזות או שלטים בעלי אותו פורמט. על גבי רקעים צבעוניים עשויים היטב - שמזכירים לעתים רקעים דיגיטליים - רושם לבנה משפטים: "דירת חדר מ־ד־ה־י־מ־ה", "רחוב קטן ושקט", "הלוואה לכל מטרה", "קנה היום שלם מחר", "אין עוד מלבדו", "אל נקמות ה'", "חדרים לפי שעות", "מחכה לך". קקופוניה של מסרים שניתכים על הצופה מכל עבר, "סיר לחץ של נדל"ן, זנות, שוק אפור ופונדמנטליזם דתי שבו הגבולות בין הקטגוריות השונות מיטשטשים", נכתב בדף התערוכה.
כמובן שלבנה הוא לא הראשון שמשתמש בציור בקופירייטריות הצרכנית הזולה לטובת האמנות הגבוהה, או יותר נכון מתיך אותן יחדיו ומדבר על שיבוש גבולות וכו' - מציורי מודעות הסקס הבוטות בשחור לבן אצל דוד ריב ועד הסטיקרים המצוירים, המחקים במדויק את הדבר האמיתי, של טל אמיתי (ובדרך יש עוד המון, שלא לדבר על אמנים בינלאומיים כמו ברברה קרוגר או ריצ'רד פרינס) - אך משהו בשילוב שנוצר אצלו הוא קטן, ייחודי ופיוטי. לבנה מצליח לנתק את הטקסט מהמשמעויות השגורות שלו ולהפוך אותו לדבר שעומד בפני עצמו. לאובייקט. וגם את זה אנחנו רוצים לצרוך - כן, אין ספק שהצפייה בתערוכה מעוררת רצון עז לרכוש את הציורים. 
יצחק לבנה, ״אין עוד מלבדו״, 2015 יצחק לבנה למדור של דנה
ללבנה יש כתב יד ברור. חומריו לקוחים כמעט תמיד מהחוץ - תצלומי פורנו, מגזינים של עיצוב פנים, תולדות האמנות - אך הוא גם תמיד בתנועה. לציור שלו יש דופק, הוא מחובר לתרבות ולחיים. הוא לא מפחד לבדוק, לנסות וגם לפעמים להיכשל. ב־2008 הציג במוזיאון תל אביב ציורים שעסקו ברגע התדהמה - הרגע שאחריו הכל יקרוס ושום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה. ב־2014 הציג בגלריה זומר ציורים שיש בהם קיטוע, וברוטליות, בעיקר ביחסים בין המינים. מאז הציורים התנקו מהדמויות, אפשר אולי לראות בסדרה החדשה מעין רקוויאם לאנושי.
 
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
אתר זה הינו ארכיון לפעילות בית הספר ומרכז התרבות "בסיס לאמנות ותרבות". המוסד נסגר בשנת 2020. אישור