זמן קריאה : 4:09 דקות
על התפילה באמנות החילונית העכשווית / גלעד מלצר
תהליכי החילון והמודרניזציה הרחיקו את האמנויות השונות ממה שעד לפני כמה מאות שנים היה המקור, הסיבה והיעד המרכזי של העשייה התרבותית: ייצוג של הקשר הרוחני-דתי לישויות האלוהיות בהן מאמינה הקהילה שלי. כך זה היה ביוון, רומא, מצרים, פרס, בבל ואשור. כך זה היה בקרב העמים של היבשת שלימים תכונה אמריקה, ושל השבטים והקהילות באפריקה. הליבה ההתכוונות של אובייקטים, טקסים, טקסטים, מוזיקה ומחול היתה לעבר האלים השונים, דמותם, עלילותיהם ותכונותיהם, פניה לרחמים, או אזהרה מפני סטייה מדרך הישר.
המתח החברתי-פוליטי בין תהליכי החילון לבין התביעה לשימור וחיזוק האחיזה של המסורת הדתית שהפך לאחד ממוקדי התסיסה בחברה הישראלית הוא המשכו של תהליך ארוך, רב פנים ומשתנה. עם זאת, בישראל ובחלק מהתפוצה היהודית, לתקופת חגי תשרי אחיזה גם על אנשים שמגדירים עצמם חילוניים מוחלטים. זה מבקר בבית כנסת רק בקול נדרי, אחרת מקפידה לשמוע תקיעת שופר בראש השנה. בכל מקרה, תקופה זו של רצף חגים על כל הכרוך בהם, משרה אווירה אחרת על המרחבים הפרטיים והציבוריים בארץ. חיי אמונה הם מארג מורכב של למידה, טקסים, פעולות עשה-ולא-תעשה, ארגון סדר היום, השבוע והשנה, אך תמיד התפילה היא אחד האספקטים המרכזיים, ואתמקד בייצוגים שלה דווקא באמנות המודרנית והעכשווית, בתקופה שבה החילון בשיאו.
תהליכי החילון והמודרניזציה הרחיקו את האמנויות השונות ממה שעד לפני כמה מאות שנים היה המקור, הסיבה והיעד המרכזי של העשייה התרבותית: ייצוג של הקשר הרוחני-דתי לישויות האלוהיות בהן מאמינה הקהילה שלי. כך זה היה ביוון, רומא, מצרים, פרס, בבל ואשור. כך זה היה בקרב העמים של היבשת שלימים תכונה אמריקה, ושל השבטים והקהילות באפריקה. הליבה ההתכוונות של אובייקטים, טקסים, טקסטים, מוזיקה ומחול היתה לעבר האלים השונים, דמותם, עלילותיהם ותכונותיהם, פניה לרחמים, או אזהרה מפני סטייה מדרך הישר.
המתח החברתי-פוליטי בין תהליכי החילון לבין התביעה לשימור וחיזוק האחיזה של המסורת הדתית שהפך לאחד ממוקדי התסיסה בחברה הישראלית הוא המשכו של תהליך ארוך, רב פנים ומשתנה. עם זאת, בישראל ובחלק מהתפוצה היהודית, לתקופת חגי תשרי אחיזה גם על אנשים שמגדירים עצמם חילוניים מוחלטים. זה מבקר בבית כנסת רק בקול נדרי, אחרת מקפידה לשמוע תקיעת שופר בראש השנה. בכל מקרה, תקופה זו של רצף חגים על כל הכרוך בהם, משרה אווירה אחרת על המרחבים הפרטיים והציבוריים בארץ. חיי אמונה הם מארג מורכב של למידה, טקסים, פעולות עשה-ולא-תעשה, ארגון סדר היום, השבוע והשנה, אך תמיד התפילה היא אחד האספקטים המרכזיים, ואתמקד בייצוגים שלה דווקא באמנות המודרנית והעכשווית, בתקופה שבה החילון בשיאו.
אדוארד מאנה, נזיר מתפלל, 1865
אחד הדימויים המודרניים הראשונים של תפילה הוא של אחד מאבות האמנות המודרנית, יוג'ין דלקרואה. בתחריט מ-1821 של הרומנטיקן הצרפתי נראה נזיר מתפלל בשכיבה בתאו, כשלצדו שוט להלקאה עצמית ותענית, וגולגולת, אזכור להיותו בן תמותה. ההכרה בסופיות ובכניעות האדם אל מול המוות והנצח מופיעה גם בציור בעל אותו שם, "נזיר מתפלל" שאדוארד מאנה צייר ב-1865, בלב העשור שרבים רואים בו את נקודת הזינוק של המודרניזם. אצל ואן גוך התפילה לפני הארוחה עוברת למחוזות היומיומיים האופייניים ליצירתו, לחלל, לשולחן ולתקרובת העלובים של איכר עני (1882).
ואן גוך, תפילה לפני ארוחה, 1882
באופן כללי, בשליש האחרון של המאה ה-19 מרבית הציורים של הנושא, הפקיעו את התפילה מהאחיזה הכמעט אקסקלוסיבית שהיתה לדימויי קדושים, נזירי וכוהני דת, לטובת אנשים רגילים, בסצנות יומיומיות. כך למשל אצל הפוסט-אימפרסיוניסט הרוסי, ויקטור בוריסוב-מוסטוב, התפילה מתרחשת על ידי הקהל הממתין בתחנת רכבת (1894). גם בן ארצו ותקופתו, גרוגירוי מיאסוידוב, מוציא את התפילה אל מחוץ לכנסיה, אל השדה, שם, בציורו הריאליסטי, "תפילה בעת בצורת" (1881), האיכרים מזמינים את הכמרים להתפלל ביחד לירידת הגשמים.
גרוגירוי מיאסוידוב, תפילה בעת בצורת, 1881
יש שיתפלאו למצוא בין העוסקים בתפילה את האוונגרדיסט הגדול האוקראיני-רוסי קזימיר מאלביץ'. אלא שמי שמכיר את כתביו יודע שהחיפוש אחר התעלות רוחנית לא היה זר לו, ולכן גם בתקופה המוקדמת, הסימבוליסטית שלו, וגם במעבר שלו לעבר ההפשטה הגיאומטרית, הנושאים הדתיים בולטים בעבודתו. מפתיע יותר לגלות שגם אגון שילה, הידוע בעיקר בציוריו הארוטיים-עד-פורנוגראפיים, צייר ב-1915 את Woodland Prayer, ציור אניגמטי ובו נראים ציורי קדושים תלויים על עצים ובתים, כשבמרכז ישו על הצלב, במעין תפילה קפואה של קדושי העבר.
אגון שילה, Woodland Prayer, 1915
גם הפסל הרומני הגדול קונסטנטין ברנקוזי שיצר לא מעט טוטמים שנראים כאובייקטים של פולחן פיסל ב-1907 את "התפילה" בצורתה הנקייה ביותר: אישה כורעת ומשלבת ידיה.
אחד הסגנונות החשובים והפופולאריים במאה ה-19 היה הריאליזם האוריינטליסטי. ההקסמות של הקולוניאליסטים האירופאיים מ"המסתורין" של המזרח והדרום, בעיקר של העולם הערבי, הטורקי, המוסלמי והפרסי, שלחה אמנים רבים – סופרים, משוררים, מלחינים, ולא מעט ציירים, מאיירים וצלמים – להתפעם ולדווח על "העולם הקסום" שמאחורי הרעלה, במסגדים, בהרמונות ובשווקים של האוריינט. הרבה לפני שייצוגים אלו יעברו מתקפה ביקורתית אותה יוביל האינטלקטואל הפלסטיני אדווארד סעיד בספרו המכונן "אוריינטליזם", אחד הציירים המצליחים בז'אנר היה הצרפתי ז'אן לאון ג'רום (1824-1904). הביקור הארוך שלו במצרים בשנת 1856 הניב לא מעט ציורים ריאליסטים של תפילה – במסגדים, בבתי העשירים, על גגות קהיר. הואיל והאסלאם, אולי אף ביותר חומרה מהיהדות, אוסר על ייצוגי הגוף האנושי, רק עם החילון והדמוקרטיה היחסיים החלו להופיע דימויים של אנשים מתפללים, כמו למשל אצל מי שנחשב חלוץ האמנות המודרנית הערבית, מחמוד סעיד (1897-1964) בציורו משנת 1934 "התפילה".
אחד הסגנונות החשובים והפופולאריים במאה ה-19 היה הריאליזם האוריינטליסטי. ההקסמות של הקולוניאליסטים האירופאיים מ"המסתורין" של המזרח והדרום, בעיקר של העולם הערבי, הטורקי, המוסלמי והפרסי, שלחה אמנים רבים – סופרים, משוררים, מלחינים, ולא מעט ציירים, מאיירים וצלמים – להתפעם ולדווח על "העולם הקסום" שמאחורי הרעלה, במסגדים, בהרמונות ובשווקים של האוריינט. הרבה לפני שייצוגים אלו יעברו מתקפה ביקורתית אותה יוביל האינטלקטואל הפלסטיני אדווארד סעיד בספרו המכונן "אוריינטליזם", אחד הציירים המצליחים בז'אנר היה הצרפתי ז'אן לאון ג'רום (1824-1904). הביקור הארוך שלו במצרים בשנת 1856 הניב לא מעט ציורים ריאליסטים של תפילה – במסגדים, בבתי העשירים, על גגות קהיר. הואיל והאסלאם, אולי אף ביותר חומרה מהיהדות, אוסר על ייצוגי הגוף האנושי, רק עם החילון והדמוקרטיה היחסיים החלו להופיע דימויים של אנשים מתפללים, כמו למשל אצל מי שנחשב חלוץ האמנות המודרנית הערבית, מחמוד סעיד (1897-1964) בציורו משנת 1934 "התפילה".
ז'אן לאון ג'רום, תפילת ערב בקהיר, 1865
מחמוד סעיד, התפילה, 1934
למרות שנושאים דתיים המשיכו ללוות את המודרניזם , ולמרות שלא נעלמו הצליבות, הקדושים, או רמזים כאלו או אחרים לאמנות נוצרית קלאסית, אבל תפילה כשלעצמה פסקה כמעט מלהיות נושא עד כמעט שנות ה-70. מעניין ששתיים מהתפילות המרתקות ביותר נעשו על ידי אמנים יהודים, גם אם "היהודיות" כשלעצמה אינה נוכחת בעבודותיהם, בניגוד, למשל, ליצירותיו המוכרות של מארק שאגאל.
אצל אמנית הטקסטיל והמעצבת הדגולה אנני (פליישמן) אלברס, התפילה "הארוגה" הפכה לשישה מחזורים מופשטים של ואריאציות על שתי וערב, סלסולים, והתחבטויות. לעומת זאת, אצל עמנואל רוזיצקי הידוע בשם מאן ריי, התפילה אמנם מוצגת מצד אחד בתנוחתה האינטימית, הכנועה ביותר, אבל מצד שני מוצגת ... בתנוחתה האינטימית הכנועה ביותר. כמו שנאמר בתפילת "עלינו לשבח" הנאמרת בכל יום, "שהם משתחוים להבל וריק, ומתפללים אל אל לא יושיע. ואנחנו משתחוים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. תבחר כל צופה מה היא, או הוא רואים בהשתחוות שצילם ריי.
Man Ray, prayer la priere, 1930
כשהצייר האפרו-אמריקאי הדגול ג'ייקוב לורנס חזר משרות במשמר החופים במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא צייר את אחת מסדרות המופת שלו, "סדרת המלחמה" ובה ארבעה עשר ציורים, ביניהם הציור "תפילה״, ובה שתי דמויות כורעות בנוף לילי. אלא שגושי הדמויות נראות כאילו הפכו כבר לאנדרטה של עצמן, מטרימות את מותן.
תפילה הגיעה גם לעבודות וידיאו עכשוויות. האמנית העכשווית האוסטרלית, קיית' מרפי (1977-) חזרה לשורשיה הקתוליים בוידיאו רב-ערוצי "תפילות של אם" (2009) ובו שמונה ילדים מאזינים לאמם מספרת על הקשר שלה לתפילה, על המשמעות של תפילה עבורה. הפער הבין-דורי נוכח בעבודה המצויינת "שערים רבים לגן עדן" (2018) של האמן הסעודי הצעיר אג'לן חארם (1988-).
תפילה הגיעה גם לעבודות וידיאו עכשוויות. האמנית העכשווית האוסטרלית, קיית' מרפי (1977-) חזרה לשורשיה הקתוליים בוידיאו רב-ערוצי "תפילות של אם" (2009) ובו שמונה ילדים מאזינים לאמם מספרת על הקשר שלה לתפילה, על המשמעות של תפילה עבורה. הפער הבין-דורי נוכח בעבודה המצויינת "שערים רבים לגן עדן" (2018) של האמן הסעודי הצעיר אג'לן חארם (1988-).
אג'לן חארם, שערים רבים לגן עדן, 2018
העבודה היא ביקורת חריפה על מקומו של הפרט בחברה שכופה התנהלות דתית בכל מחיר. במרכזה חלל גדול שנבנה מגדרות שתי-וערב בצורת מסגד, ובכלל זה צריח. הגברים שנכנסים לתוך הכלוב-מסגד שניצב בלב חולות מדבר מתאספים ומתפללים. כשהם מסיימים, הם מזעזעים את "קירות" החלל. רק לאחר שהאורות על "הצריח" מהבהבים, הם עוזבים לעבר העיר הרחוקה. האם מקום התפילה הפך לכלא? האם הפרטיות והאינטימיות של המאמין נרמסת תחת הבקרה, החוקים, והביקורת של החברה? השאלות נותרות תלויות בחלל התצוגה, או כמו שאומרים, לאלוהים הפתרונים.
על ייצוגים של תפילה באמנות היהודית המודרנית והעכשווית, בפעם הבאה, כשנשב בסוכה.
על ייצוגים של תפילה באמנות היהודית המודרנית והעכשווית, בפעם הבאה, כשנשב בסוכה.