זמן קריאה : 6:13 דקות
עשה לך פסל / דנה גילרמן
האם כניסתה של הבינה המלאכותית ללימודי האמנות תשמש כלי עזר או תחליף לתהליך היצירה?
בחודש שעבר נמכר בבית המכירות כריסטיס, ניו יורק, ציור שצויר על ידי אלגוריתם ב-432,500 דולר. זו הפעם הראשונה שבה נמכר ציור שנוצר על ידי בינה מלאכותית במכירה מרכזית. "Portrait of Edmond De Belamy" הוא פורטרט של איש לבוש שחורים במסגרת זהב שנראה כמו כל דיוקן סטנדרטי מהמאה ה-15 ועד המאה ה-19. הוא נוצר מ-15 אלף דיוקנאות קלאסיים שנסרקו במחשב ומהם ׳למדה׳ התכנה כיצד לייצר פורטרט משל עצמה. את האלגוריתם, שחתום על העבודה, פיתח קולקטיב אמנות צרפתי בשם Obvious. כשנשאלו האם זו אמנות ענה פייר פאוטר, אחד מחברי הקבוצה: ״גם אם אלגוריתם יצר את הדימוי אנחנו האנשים שהחליטו לעשות זאת, שהחליטו להדפיס על קנווס, לחתום על זה כפורמולה מתמטית, ולמסגר את זה במסגרת מזהב״. בן דיוויד, חבר קבוצה נוסף, הוסיף כי ניתן לאמן את GAN (המודל שבו השתמשו ליצירת הציור) לייצר דימויים חדשים לגמרי ושונים באופן דרמטי זה מזה.
האם כניסתה של הבינה המלאכותית ללימודי האמנות תשמש כלי עזר או תחליף לתהליך היצירה?
בחודש שעבר נמכר בבית המכירות כריסטיס, ניו יורק, ציור שצויר על ידי אלגוריתם ב-432,500 דולר. זו הפעם הראשונה שבה נמכר ציור שנוצר על ידי בינה מלאכותית במכירה מרכזית. "Portrait of Edmond De Belamy" הוא פורטרט של איש לבוש שחורים במסגרת זהב שנראה כמו כל דיוקן סטנדרטי מהמאה ה-15 ועד המאה ה-19. הוא נוצר מ-15 אלף דיוקנאות קלאסיים שנסרקו במחשב ומהם ׳למדה׳ התכנה כיצד לייצר פורטרט משל עצמה. את האלגוריתם, שחתום על העבודה, פיתח קולקטיב אמנות צרפתי בשם Obvious. כשנשאלו האם זו אמנות ענה פייר פאוטר, אחד מחברי הקבוצה: ״גם אם אלגוריתם יצר את הדימוי אנחנו האנשים שהחליטו לעשות זאת, שהחליטו להדפיס על קנווס, לחתום על זה כפורמולה מתמטית, ולמסגר את זה במסגרת מזהב״. בן דיוויד, חבר קבוצה נוסף, הוסיף כי ניתן לאמן את GAN (המודל שבו השתמשו ליצירת הציור) לייצר דימויים חדשים לגמרי ושונים באופן דרמטי זה מזה.
"Portrait of Edmond De Belamy". מי היוצר?
ההתפתחות הטכנולוגית המהירה, תוכנת המידול, מדפסות התלת מימד והרובוטים, יתרה חלק מארגז הכלים המסורתי והפכה לחלק מהותי בייצור של שדה האמנות. אמנים בינלאומיים מרכזיים כמו ג׳ף קונס, דמיאן הירסט, וים דלווי, ועוד רבים אחרים, מייצרים היום מודלים שמודפסים במכונות תלת מימד מסוגים וחומרים שונים. המודל נשלח מצד אחד של העולם ומיוצר בצד השני. לעתים בלי שום פיקוח מצד האמן. כלומר, הדגש הוא על הרעיון ופחות, אם בכלל, על הנגיעה והעיסוק בחומר.
הטכנולוגיות האלו מחלחלות לאיטן, בדרכים שונות, גם לבתי הספר לאמנות והיחס אליהן
עדיין מהול בחשדנות ובספק לגבי תרומתן לתהליך הלימוד והיצירה. במוסדות כבר מבינים שהם צריכים להיערך לכך שכל סוגי הפיסול – פיסול באבן, עץ, קרמיקה וקלקר – עוברים לייצור בעולם הסייבר, וזרוע רובוטית מבצעת את העבודה, אבל חלוקים לגבי חשיבותם ומעמדם בתהליך היצירה.
הטכנולוגיות האלו מחלחלות לאיטן, בדרכים שונות, גם לבתי הספר לאמנות והיחס אליהן
עדיין מהול בחשדנות ובספק לגבי תרומתן לתהליך הלימוד והיצירה. במוסדות כבר מבינים שהם צריכים להיערך לכך שכל סוגי הפיסול – פיסול באבן, עץ, קרמיקה וקלקר – עוברים לייצור בעולם הסייבר, וזרוע רובוטית מבצעת את העבודה, אבל חלוקים לגבי חשיבותם ומעמדם בתהליך היצירה.
אפרת קליפשטיין. הדגש על החומר
בבית הספר לאמנות ״בסיס״ יש שיעורי אמנות דיגיטלית המשלבים תוכנות למידול בתלת מימד, אבל הדגש הוא על העיסוק בחומר ממשי. ״זה לא שאנחנו עיוורים להתפתחויות הללו״, אומרת אפרת קליפשטיין, אמנית ומנהלת תכנית הלימוד במקום. ״אלא אנחנו רואים בהן עוד כלי בארגז הכלים שסטודנט לאמנות צריך להכיר. אתה צריך להכיר את החומר גם אם בסופו של דבר אתה מייצר באמצעות בינה מלאכותית״.
המחשה טובה לכך היא סדנת פיסול בשיש שתתקיים בתחילת השבוע ב׳בסיס׳ עם זוג אמנים מקררה, איטליה, בהנחיית הפסל זוהר גוטסמן. במהלך הסדנה ילמדו הסטודנטים לעבוד באיזמל ובשיש - חומרים שמזמן נעלמו ממחלקות הפיסול בבתי הספר לאמנות.
גוטסמן עורך הפרדה בין תוצרים שהם התפתחות הטכנולוגיה, שבהם הוא רואה כלי עזר, לבין הכנסת הבינה המלאכותית שבה ״המחשב מחליט את ההחלטות שלו. ״אני חושב מה יכול ללכת פה לאיבוד״, הוא אומר. ״זה קודם כל סופר קפיטליסטי בעיני, ודומה למה שאמנים בכירים עושים היום. ישבתי בקררה, שם הרובוטים נכנסו חזק, וראיתי איך השיטה עובדת. אמן בכיר שיש לו כסף ממדינה שיש לה כסף בא לאמן שאין לו כסף ואומר לו ׳תעשה לי׳. אין בעיה שיש ארטיזיינים (מעין ביצועיסטים ד.ג.) שעושים עבור אמנים, זה תמיד היה ותמיד יהיה והרובוטים הם בסך הכל כלי עזר, שגורע באבן, אבל האמן שכח את הדרך באמצע. אמנים אפילו לא מגיעים לבחור פיזית את החומר ואת הצורה וככה מחנכים היום – להיות מפיקים ולא אמנים. אני רואה בבינה המלאכותית המשך לאותו עולם קפיטליסטי. איפה כל הטעויות בדרך ובעיקר בעיקר איפה התשוקה?״
המחשה טובה לכך היא סדנת פיסול בשיש שתתקיים בתחילת השבוע ב׳בסיס׳ עם זוג אמנים מקררה, איטליה, בהנחיית הפסל זוהר גוטסמן. במהלך הסדנה ילמדו הסטודנטים לעבוד באיזמל ובשיש - חומרים שמזמן נעלמו ממחלקות הפיסול בבתי הספר לאמנות.
גוטסמן עורך הפרדה בין תוצרים שהם התפתחות הטכנולוגיה, שבהם הוא רואה כלי עזר, לבין הכנסת הבינה המלאכותית שבה ״המחשב מחליט את ההחלטות שלו. ״אני חושב מה יכול ללכת פה לאיבוד״, הוא אומר. ״זה קודם כל סופר קפיטליסטי בעיני, ודומה למה שאמנים בכירים עושים היום. ישבתי בקררה, שם הרובוטים נכנסו חזק, וראיתי איך השיטה עובדת. אמן בכיר שיש לו כסף ממדינה שיש לה כסף בא לאמן שאין לו כסף ואומר לו ׳תעשה לי׳. אין בעיה שיש ארטיזיינים (מעין ביצועיסטים ד.ג.) שעושים עבור אמנים, זה תמיד היה ותמיד יהיה והרובוטים הם בסך הכל כלי עזר, שגורע באבן, אבל האמן שכח את הדרך באמצע. אמנים אפילו לא מגיעים לבחור פיזית את החומר ואת הצורה וככה מחנכים היום – להיות מפיקים ולא אמנים. אני רואה בבינה המלאכותית המשך לאותו עולם קפיטליסטי. איפה כל הטעויות בדרך ובעיקר בעיקר איפה התשוקה?״
זוהר גוטסמן. איך מסבירים למחשב מה זה סוס?
דווקא באקדמיה בצלאל חושבים קצת אחרת. השנה קמה מעבדה נסיונית במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, המשלבת בינה מלאכותית עם פיסול, תחת חסותו של ד״ר ערן ארליך, ראש המחלקה, ובניהולו של האמן סשה סרבר, אחד הפסלים המוערכים בארץ ומרצה באקדמיה. בלב המעבדה מתקיימת עבודה עם תכנת בינה מלאכותית, ״בוטס 101״, שאותה כתב הארכיטקט אייל ניר. החידוש בתכנה הוא שאפשר לתקשר איתה בשפה רגילה. כלומר, כל אחד יכול לכתוב לה איזה גרפיקה, ציור או פסל הוא רוצה ליצור. מעבר למהפכה שזה עתיד לחולל – כל אחד מגיל 3 ועד 99 יוכל לייצר לעצמו ציורים ומודלים להדפסה - יש כאן התחלה של מהפכה בלימודי אמנות, לדברי סרבר. לא עוד פיסול קלאסי בחומר או להבדיל למידת תכנות גיאומטריות מורכבות להכנת מודלים (״שלסטודנטים לאמנות יש פוביה מזה״, הוא אומר). חידושה של התכנה שבנה ניר, שהיא מקבלת הוראות כתובות בשפת ביצוע פשוטה ותוך שניות מייצרת קובץ מוכן להדפסה במדפסת הקרמית שנרכשה למחלקה.
אייל ניר. לפתח אלגוריתם שמבין שפה רגילה
״למשל, אני רוצה שהתכנה תייצר ציור של ואזה על שולחן״, מדגים ניר, כשאנחנו יושבים ביחד. ״תמצאי דימוי של ואזה על שולחן ותכיני מזה ציור שמן׳״, הוא כותב לתוכנה. תוך כמה שניות עולה על מסך הסלולר שלו ציור של ואזה על שולחן. ״בואי ניקח דוגמה נוספת״, הוא מציע וכותב: Draw the shape of horse, make a round at 3d model, and add base.
המודל יוצא מופשט מידי.
ניר כותב שוב: Draw the shape of Horse that standing on his two legs.
הפעם יוצא קובץ של סוס עומד על שתי רגליו האחוריות. מכאן והלאה המודל הזה יכול לעבור עוד שינויים רבים, בהתאם לצורך של היוצר ולהוראות שהוא נותן. ״מה שחשוב הוא שהתהליך שנמשך עכשיו דקה לוקח שבועיים בתוכנות אחרות״, אומר סרבר.
המודל יוצא מופשט מידי.
ניר כותב שוב: Draw the shape of Horse that standing on his two legs.
הפעם יוצא קובץ של סוס עומד על שתי רגליו האחוריות. מכאן והלאה המודל הזה יכול לעבור עוד שינויים רבים, בהתאם לצורך של היוצר ולהוראות שהוא נותן. ״מה שחשוב הוא שהתהליך שנמשך עכשיו דקה לוקח שבועיים בתוכנות אחרות״, אומר סרבר.
תכין לי סוס שעומד על שתי רגליים אחוריות. הוראות כתובות וביצוע
אז כרגע התכנה מאפשרת לכל אחד לתקשר מילולית ולייצר וחוסכת זמן רב?
ניר: ״כן, וזה מהפך. צריך להבין קודם כל שהחידוש הוא בפיתוח יכולות שנגישות בשפה טבעית לכל בנאדם. את זה אין בשום מקום בעולם. בפועל אנחנו רק בתחילת הדרך, בעיקר בפיסול. בדו מימד יש התקדמות הרבה יותר גדולה כי הנושא של עיבוד תמונה מעסיק חוקרים בכל העולם, והיום יש במערכת שלנו 200 סקילס שהיא יכולה לבצע. למשל יכולת להפוך תמונה לרישום או לזהות מה יש בתמונה״.
ניר מצלם כוס קפה מונחת על תחתית ולצידה כפית, ומבקש מהתכנה לזהות מה יש בתמונה. בשלב הראשון צצות כל מיני מלים: קפה, נוזל, כוס וכו׳. בשלב השני מבקש ניר מהתכנה ״לזהות קונספט ולצייר משהו על בסיס הקונספט של מה שהמערכת קלטה בתמונה״. התוצאה מפתיעה: אדם מבוגר אוחז בידו של ילד. המערכת זיהתה מערכת יחסים בין הכוס לכפית לתחתית. אפשר לראות בתרגום הזה כשלון אך גם פרשנות מעניינת, מחוץ לחשיבה השגרתית.
ניר: ״כן, וזה מהפך. צריך להבין קודם כל שהחידוש הוא בפיתוח יכולות שנגישות בשפה טבעית לכל בנאדם. את זה אין בשום מקום בעולם. בפועל אנחנו רק בתחילת הדרך, בעיקר בפיסול. בדו מימד יש התקדמות הרבה יותר גדולה כי הנושא של עיבוד תמונה מעסיק חוקרים בכל העולם, והיום יש במערכת שלנו 200 סקילס שהיא יכולה לבצע. למשל יכולת להפוך תמונה לרישום או לזהות מה יש בתמונה״.
ניר מצלם כוס קפה מונחת על תחתית ולצידה כפית, ומבקש מהתכנה לזהות מה יש בתמונה. בשלב הראשון צצות כל מיני מלים: קפה, נוזל, כוס וכו׳. בשלב השני מבקש ניר מהתכנה ״לזהות קונספט ולצייר משהו על בסיס הקונספט של מה שהמערכת קלטה בתמונה״. התוצאה מפתיעה: אדם מבוגר אוחז בידו של ילד. המערכת זיהתה מערכת יחסים בין הכוס לכפית לתחתית. אפשר לראות בתרגום הזה כשלון אך גם פרשנות מעניינת, מחוץ לחשיבה השגרתית.
צילום של כוס, תחתית וכפית תורגם למערכת יחסים
״צריך להבין שיש פה קונספט חדש בכלל של תהליך יצירה ולימוד״, מדגיש סרבר. ״כל העשייה של אמנות מסורתית השתנתה בעולם האמנות. בבתי הספר לאמנות ולעיצוב אני לא יכול ללמד היום פיסול באבן או עץ. אין לי את הכלים לזה. מצד שני בתי ספר עדיין לא יודעים להשתמש בטכנולוגיות עכשוויות שזה הדפסות ופיסול דיגיטלי. היום הפיסול בכלל מתקיים במרחב סייבר ולא במרחב ממשי. פסלים לא חייבים להחזיק סטודיו ולפסל פסלים מחימר ואחר כך לחשוב איך לשנע אותם, לתבנת אותם, לשמור על לחות. היום אתה יוצר דיגיטלי במרחב הדיגיטלי וכל האמנים המובילים בעולם עובדים כך״.
אז איך מלמדים היום פיסול בבתי ספר לאמנות?
סרבר: ״לא מלמדים פיסול. מלמדים למתוח חוטים מקיר לקיר ולעשות מיצבים מחומרים זולים אבל אין פיסול, זה נעלם. בגלל שנוצר ואקום, בגלל שאף בית ספר היום לא יביא מנוף וישים אבן ששוקלת שלושה טון ויקנה כלים שעולים הון תועפות ויתחיל ללמד את הסטודנט לחצוב באבן. היום גם הסטודנטים לא מתאימים פיזית לעבודה כזו. הם לא גדלו בקררה ולא יכולים להחזיק דיסק. מצד שני, בחומרים כמו קלקר, שאיתו אפשר לפסל, אין אפשרות לעבוד היום, זה מזהם סביבה ופולט ציאניד בעבודה״.
אז איך מלמדים היום פיסול בבתי ספר לאמנות?
סרבר: ״לא מלמדים פיסול. מלמדים למתוח חוטים מקיר לקיר ולעשות מיצבים מחומרים זולים אבל אין פיסול, זה נעלם. בגלל שנוצר ואקום, בגלל שאף בית ספר היום לא יביא מנוף וישים אבן ששוקלת שלושה טון ויקנה כלים שעולים הון תועפות ויתחיל ללמד את הסטודנט לחצוב באבן. היום גם הסטודנטים לא מתאימים פיזית לעבודה כזו. הם לא גדלו בקררה ולא יכולים להחזיק דיסק. מצד שני, בחומרים כמו קלקר, שאיתו אפשר לפסל, אין אפשרות לעבוד היום, זה מזהם סביבה ופולט ציאניד בעבודה״.
סשה סרבר והמדפסת הקרמית. אפילו אני, הכי מפגר ופובי מטכנולוגיה הצלחתי ליצור
למרות אפשרויות הפרשנות העצמית הגלומות בתכנה גם ניר וגם סרבר לא רואים בה תחליף לבינה האנושית אלא כלי נוסף ״שיאפשר לכל יוצר לממש את החזון שלו. שאנשים לא יהיו רק מחפשים ב׳גוגל׳ אלא יתחילו ליצור״, אומר ניר. גוטסמן מסכים עם תפיסת העולם הזו אך חושש לכך שזה יבוא על חשבון העבודה עם החומר. ״ברגע שאתה כותב לרובוט משפט והוא מייצר לך משהו, זה מייצר אמנים שלא יודעים לעבור תהליך״, הוא אומר. ״אמני קופירייטריות״
ואולי פשוט הקונספט, המושג, הוא העיקר היום באמנות ופחות ההתמקצעות בחומר?
אם המחשב מכתיב לך מה זה סוס את מאבדת את כל היצירתיות, את כל חדוות החשיבה. וחוץ מזה איך מסבירים למחשב מה זה סוס? הרי כל אמן יצר סוס אחר. אני מדבר על תהליך לימודי בתור סוג של מחנך. להקנות לסטודנטים כלים לבנות לעצמם דרכים ולא מהרגע הראשון להגיע לפתרון. יש דברים שאתה לא יכול להסביר במלים אלא להראות, להתנסות, לטעות. איפה שגוש החימר נופל לך על הרצפה ואתה אומר ׳וואלה׳ ואז אתה מגלה שמה שנחשף הוא עוד יותר מעניין. כל התהליך הזה הולך לאיבוד״.
״אני רוצה להפריד בין לימודי אמנות, שבהם מלמדים את הסטודנט להשתמש בדמיון וביצירתיות, לבין העולם האמיתי. למשל, הייתי בשוק כשגיליתי שרודן בחיים לא פיסל בשיש. הוא פשוט נתן לאנשים אחרים לעשות את זה. אבל ברור שהוא ידע מה הוא רוצה ולא נתן למישהו, שהוא לא יציר אנוש, ליצור עבורו״.
״אם הבינה המלאכותית תיצור והרובוטיקה תממש, מה נשאר לנו מהדבר הזה שנקרא תהליך יצירה? ראיתי בקררה רובוט עובד על פסל מהמם, שאלתי את הארטיזיינים של מי הפסל הזה אמרו לי ׳לואיז בורזואה׳. אז שאלתי: היא לא מתה? אמרו לי ׳כן כן היא נפטרה אבל הרובוט ממשיך לעבוד׳. יש משהו מדהים בזה שכבר לא צריך את האמן והרובוט ממשיך לייצר״.
ואולי פשוט הקונספט, המושג, הוא העיקר היום באמנות ופחות ההתמקצעות בחומר?
אם המחשב מכתיב לך מה זה סוס את מאבדת את כל היצירתיות, את כל חדוות החשיבה. וחוץ מזה איך מסבירים למחשב מה זה סוס? הרי כל אמן יצר סוס אחר. אני מדבר על תהליך לימודי בתור סוג של מחנך. להקנות לסטודנטים כלים לבנות לעצמם דרכים ולא מהרגע הראשון להגיע לפתרון. יש דברים שאתה לא יכול להסביר במלים אלא להראות, להתנסות, לטעות. איפה שגוש החימר נופל לך על הרצפה ואתה אומר ׳וואלה׳ ואז אתה מגלה שמה שנחשף הוא עוד יותר מעניין. כל התהליך הזה הולך לאיבוד״.
״אני רוצה להפריד בין לימודי אמנות, שבהם מלמדים את הסטודנט להשתמש בדמיון וביצירתיות, לבין העולם האמיתי. למשל, הייתי בשוק כשגיליתי שרודן בחיים לא פיסל בשיש. הוא פשוט נתן לאנשים אחרים לעשות את זה. אבל ברור שהוא ידע מה הוא רוצה ולא נתן למישהו, שהוא לא יציר אנוש, ליצור עבורו״.
״אם הבינה המלאכותית תיצור והרובוטיקה תממש, מה נשאר לנו מהדבר הזה שנקרא תהליך יצירה? ראיתי בקררה רובוט עובד על פסל מהמם, שאלתי את הארטיזיינים של מי הפסל הזה אמרו לי ׳לואיז בורזואה׳. אז שאלתי: היא לא מתה? אמרו לי ׳כן כן היא נפטרה אבל הרובוט ממשיך לעבוד׳. יש משהו מדהים בזה שכבר לא צריך את האמן והרובוט ממשיך לייצר״.