צבעי מלחמה / דנה גילרמן

זמן קריאה : 2:37 דקות
אירועי הטרור בצרפת בסוף השבוע שעבר הביאו לתגובות מהירות של קריקטוריסטים ומאיירים. דימוי של סמל השלום ובתוכו מגדל אייפל, שיצר המעצב הגרפי ז'אן ג'וליאן, התנוסס בכל מקום אפשרי, וגם סדרת הקריקטורות המתריסות של ג'ון ספאר, לשעבר קריקטוריסט בשרלי הבדו, נפוצה בערוצי תקשורת רבים. "חברים מרחבי העולם, תודה על תפילותיכם למען פריז אבל אנחנו לא צריכים עוד דת", כתב ספאר בפריים החותם את הסדרה. "האמונה שלנו היא במוזיקה, בנשיקות, בחיים, בשמפניה ובהנאה. Paris is about life". אך מלבד התגובות הספונטניות האלה, עולם האמנות המשיך לעסוק בשלו - תערוכות, שיאי מכירות וכיו"ב.
עולם לא כמנהגו נוהג אך באמנות דרוש זמן עיכול ומרחק מהאירוע, כדי להגיב אליו בעוצמה. כך נולדו יצירות איקוניות לאורך המאה ־ה־20. הגדולה שבהן היא כמו בן ה'גרניקה' של פיקאסו, שצוירה ב־1937 בתגובה להפצצת העיירה הבאסקית גרני־ קה שבספרד ובה נהרגו 1,600 אנשים. זהו אחד המקרים הבודדים שבהם יצירת אמנות הפכה לזכורה יותר מהאירוע (לראיה, היא עולה ראשונה בחיפושים בגוגל). סדרת התחריטים 'זוועות המלחמה' של פרנצ'סקו גויה, שנוצרה במאה ־ה־19 בהשפעת המלחמה בין ספרד לצרפת התגלגלה בשנות ה־90 של המאה ה־20 לעבודה של האחים הבריטים 
החלפה
Jean Jullien, Paris for Peace
ג'ייק ודינוס צ'פמן. הצמד פיסל סצנה מתוך תחריטי המקור, ובה איברים אנושיים שבותרו תלויים על עץ. האחים צ'פמן אחראים גם למיצב המונומנטלי המדהים Fucking Hell: בתוך שישה אקווריומים גדולי ממדים מזכוכית, באמצעות מיניאטורות, הם מעלים סצנות של מלחמה ושל אלימות אנושית מזעזעת. כולל התייחסות לשואה (תלבושות של אסירים במחנות, מדים נאציים). סדרה מונומנטלית נוספת, המתייחסת לאירוע אלים ספציפי, צוירה על ידי גרהרד ריכטר ב־1988. ׳18 באוקטובר 1977' כוללת 15 ציורים שיצר ריכטר על פי צילומי עיתונות המתארים את התאבדותם (או שמא רציחתם) בכלא של חברי ארגון הטרור השמאלני־רדיקלי כנופיית באדר־מיינהוף. אסון התאומים הוליד ב־2007 את הסדרה jpeg ny של הצלם הגרמני תומס רוף, שהוריד מהרשת תצלומים של אסון התאומים באיכות נמוכה, עד שהתקבל דימוי מפוקסל על גבול המופשט, ובכך יצרה הקבלה בין קריסת המגדלים לקריסת הדימוי. אחת ההמחשות היותר מוצלחות לאסון גדול ממדים וחסר גבולות היא דווקא עבודה מושגית - Shibboleth של האמנית הקולומביאנית דוריס סלסדו, שהוצגה בטייט מודרן בלונדון ב־2007. סלסדו יצרה ברצפת אולם התצוגה סדק באורך 167 מטר. כך המחישה את תחושת האיום ואת חוסר הוודאות של העולם היום, שבאו לידי ביטוי גם באירועים הקשים בפריז. 

פורסם לראשונה ב-20.11 בידיעות אחרונות
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
אתר זה הינו ארכיון לפעילות בית הספר ומרכז התרבות "בסיס לאמנות ותרבות". המוסד נסגר בשנת 2020. אישור