זמן קריאה : 2:32 דקות
הקבוצה המרתקת "תנועה ציבורית", שהוקמה ב־2006 ומאז עורכת מיצגים טקסיים, ביקורתיים ופוליטיים במרחבים ציבוריים, משתלטת על מוזיאון תל־אביב. בחודשיים הקרובים יתקיימו במוזיאון מדי שבוע 13 מיצגים במסגרת התערוכה 'אוסף לאומי', כשכל מיצג יימשך 45 דקות ויכלול סיור במוזיאון לקבוצות של 25 אנשים שנרשמו מראש. זהו סיור משעשע ומטלטל בו־זמנית, המתקיים בחללים השונים והמוסתרים של המקום ועושה בו כמעט כבשלו. מגיע למוזיאון שאפו גדול. מעולם לא העליתי בדעתי שהמוסד השמרני מעצם הגדרתו יאפשר כניסה של קהלים שלמים לאזוריו החסויים והרגישים ביותר, כגון המחסנים. ב־2005 למשל, כשג'ק פאבר וגדי ספרוקט צילמו סרט חתרני במחסנים ללא אישור, המוזיאון הגיב בתביעה וטען ל"הצגה כוזבת של המציאות ופגיעה במ־ עמד המוזיאון כמוסד שמור היטב, שעלולה לייצר מצב שירחיק את התורמים".
במהלך הסיור, חברי הקבוצה מזיזים יצי־ רות אמנות, מפילים קירות גבס שלמים, מטיחים את עצמם בקירות המוזיאון, נלכ־ דים בין הריסות בטון ועוד. האוצרת רותי דירקטור סיפרה שכל זה נלקח בחשבון בחוזה מורכב ורב־סעיפים. התוצאה נהד־ רת, מפתיעה, ייחודית ואף חלוצית: אני לא מצליחה להיזכר במיצג כה ממושך שהת־ קיים בארצנו בחלל תצוגה. חברי הקבוצה, לבושים במדים לבנים המזכירים את אלו של חיל הים, נראים כמו ילדים טובים מתנועת הצופים. המ־ ראה התמים הוא כלי להעברת תכנים ביקורתיים לא פשוטים. סיפור המסגרת הוא כביכול "מערכת היחסים המורכבת בין מוסד המדינה למוסדות התרבות שלה" - כך נכתב בדף התערוכה - אך זוהי רק מטאפורה למציאות הכללית, והרי ידוע שללא תרבות אין קיום. המסלול מתחיל בהורדת ציור נוף של לסר
אורי מאחת התערוכות במוזיאון והעברתו לחלל שבו מתקיים שחזור של בית דיזנגוף )שבו שהה הציור בעבר יחד עם אסופה נבחרת של ציורים, שקובצו מחדש(. בית דיזנגוף היה מקום הולדתו של מו־ זיאון תל־אביב, כמו גם של מדינת ישראל. ב־1948 התקיים בו טקס הכרזת העצמאות והצופים זוכים להיות נוכחים בטקס ואף לשמוע את הכרזתו ההיסטורית של בן־גוריון.
מתחנותיו מציגה את ההיררכיה הפנימית במוזיאון המסמנת את כל הציורים הנבחרים שיורדים למקלט בעת מלחמה - מסתיים בציור 'תצוגה דמיונית של הגלריה של הלובר כחורבה' של הוברט רוברט מ־1796. חברי 'תנועה ציבורית' חוזרים לתפקידו הייעודי, האידאולוגי, של האמן כנביא בשער. דרך חוויה מרעננת, חדשנית ומצחיקה הם מזהירים אותנו: שימו לב.
מתחנותיו מציגה את ההיררכיה הפנימית במוזיאון המסמנת את כל הציורים הנבחרים שיורדים למקלט בעת מלחמה - מסתיים בציור 'תצוגה דמיונית של הגלריה של הלובר כחורבה' של הוברט רוברט מ־1796. חברי 'תנועה ציבורית' חוזרים לתפקידו הייעודי, האידאולוגי, של האמן כנביא בשער. דרך חוויה מרעננת, חדשנית ומצחיקה הם מזהירים אותנו: שימו לב.
פורסם לראשונה ב-30.10 במוסף 7 לילות, ידיעות אחרונות