זמן קריאה : 5:40 דקות
תומר ספיר: מרכז ההסברה* / נטע הבר, אוצרת
התערוכה הייחודית של תומר ספיר בבית חנקין מתערבת בחלל ההיסטורי והמגוון ובוחנת את האוסף כאסטרטגיה אמנותית
התערוכה הייחודית של תומר ספיר בבית חנקין מתערבת בחלל ההיסטורי והמגוון ובוחנת את האוסף כאסטרטגיה אמנותית
התערוכה "מרכז ההסברה" היא תוצר עבודה ממושכת של האמן תומר ספיר במרחב המוזיאלי והחינוכי בית חנקין. במקביל לפעולת שימור ופיתוח המקום שהחלה לאחרונה, הוזמן ספיר להציג תערוכת אמנות במרחב, שהומר לשמש כגלריה לאמנות עכשווית. תהליך העבודה היה מלווה בתחושה של חוסר ודאות, עת הפך המקום ממרחב זנוח למתחדש, תהליך שחלחל לאופן ולגוף העבודה של ספיר במקום.
עבור ספיר, הייתה זו הזדמנות לפעול במרחב טעון ומרובד, מיוחד מבחינה ארכיטקטונית ומגוון מאוד באוספיו. מרחב שקפא על שמריו, המשקף הון תרבותי של זמנים אחרים, ובה בעת, מזמן בחינות מחודשות, המתאפשרות מנקודת מבטו של מי שצופה מן הצד, שנים אחרי.
עבור ספיר, הייתה זו הזדמנות לפעול במרחב טעון ומרובד, מיוחד מבחינה ארכיטקטונית ומגוון מאוד באוספיו. מרחב שקפא על שמריו, המשקף הון תרבותי של זמנים אחרים, ובה בעת, מזמן בחינות מחודשות, המתאפשרות מנקודת מבטו של מי שצופה מן הצד, שנים אחרי.
אוספים מוזיאליים משובשים
התערוכה התפתחה וצמחה לאורך שנת עבודה, במהלכה עשה ספיר את דרכו מתל אביב, הלוך ושוב, וערך מעין מחקר אישי, א-מדעי, התר אחר האבולוציה של המקום. במסגרת ביקוריו חקר ולמד להכיר את בית חנקין, את אוספיו הייחודיים ואת הסביבה הטבעית והאנושית שבה הוא מצוי. הוא למד להכיר את בית הספר, את הצוות והתלמידים, ואת רוח המקום. המקום הפך, לזמן שאול, למרחב הסטודיו הפרטי שלו.
ספיר זכה לראשונה לעבוד עם אוסף מוזיאלי כה נרחב ומגוון. בדומה לפעולת אוצר, הוא חקר, אסף, ליקט, מיין, ובחר מחדש מה להציג וכיצד. באופן זה, שימש כמעין שומר סף, המודע למשמעות הפוליטית והאידאולוגית של פעולתו. חוסר הסדר שהיה בבית חנקין באותה עת, אפשר לו כר פעולה נרחב וחופשי. המיצב נבנה והתפתח בתהליך אטי ומתמשך, וצמח באופן אורגאני מתוך המקום ומאוספיו.
בבסיס התערוכה "מרכז ההסברה" עומד האוסף כאסטרטגיה אמנותית. התערוכה נבנתה ברובה מתוך מאגר אובייקטים נתון, אינוונטר רב תחומי - אוצר בלום עבור האמן, הכולל אובייקטים שונים ומגוונים מן הטבע ומעשה ידי אדם: עשרות פוחלצים ושלדים, אוסף גיאולוגי עשיר, אוסף גדול של צמחים מיובשים (עשבייה), עתיקות, חפציו האישיים של יהושע חנקין, ספרים, חומרי הדרכה, מפות, תרשימים, וצילומים רבים. ספיר נבר בקרביים של המוזיאון, פתח כל מגרה, ושלף מוצגים שהיו חבויים מעיני הקהל שנים רבות.
מעבר לשימוש באינוונטר של בית חנקין, אסף ספיר פריטים שונים מהסביבה (חלקי מכונות חקלאיות, כלי עבודה חלודים, ארגזי תנובה ישנים, מבחנות מעבדה, חבית דישון, דרדרים ועוד). נוסף על אלה, שילב בהצבה עבודות שלו, ביניהן פסל של דינוזאור הפוך המונח בוויטרינה, מסיכת מוות שלו העשויה גבס, ועבודת וידאו שמתעדת את האמן וילדיו מחלצים אותה מהתבנית, עבודת ניאון ותצלומים דמויי רנטגן.
ספיר זכה לראשונה לעבוד עם אוסף מוזיאלי כה נרחב ומגוון. בדומה לפעולת אוצר, הוא חקר, אסף, ליקט, מיין, ובחר מחדש מה להציג וכיצד. באופן זה, שימש כמעין שומר סף, המודע למשמעות הפוליטית והאידאולוגית של פעולתו. חוסר הסדר שהיה בבית חנקין באותה עת, אפשר לו כר פעולה נרחב וחופשי. המיצב נבנה והתפתח בתהליך אטי ומתמשך, וצמח באופן אורגאני מתוך המקום ומאוספיו.
בבסיס התערוכה "מרכז ההסברה" עומד האוסף כאסטרטגיה אמנותית. התערוכה נבנתה ברובה מתוך מאגר אובייקטים נתון, אינוונטר רב תחומי - אוצר בלום עבור האמן, הכולל אובייקטים שונים ומגוונים מן הטבע ומעשה ידי אדם: עשרות פוחלצים ושלדים, אוסף גיאולוגי עשיר, אוסף גדול של צמחים מיובשים (עשבייה), עתיקות, חפציו האישיים של יהושע חנקין, ספרים, חומרי הדרכה, מפות, תרשימים, וצילומים רבים. ספיר נבר בקרביים של המוזיאון, פתח כל מגרה, ושלף מוצגים שהיו חבויים מעיני הקהל שנים רבות.
מעבר לשימוש באינוונטר של בית חנקין, אסף ספיר פריטים שונים מהסביבה (חלקי מכונות חקלאיות, כלי עבודה חלודים, ארגזי תנובה ישנים, מבחנות מעבדה, חבית דישון, דרדרים ועוד). נוסף על אלה, שילב בהצבה עבודות שלו, ביניהן פסל של דינוזאור הפוך המונח בוויטרינה, מסיכת מוות שלו העשויה גבס, ועבודת וידאו שמתעדת את האמן וילדיו מחלצים אותה מהתבנית, עבודת ניאון ותצלומים דמויי רנטגן.
מסיכת מוות. של יהושע חנקין ושל האמן.
תפיסת המקום שהוביל בעבר מנחם זהרוני, מייסד בית חנקין, התבססה על פרקטיקת איסוף קולקטיבית, שטיפחה תחושת אחריות הדדית ומעורבות של הפרט בקהילה. ברוח דומה, הזמין ספיר את תלמידי בית הספר והקהילה המקומית להתבונן בסביבה, ללקט ממנה אובייקטים, לצלם וליצור קולאז'ים, המתבססים על רישומים בוטניים וזואולוגיים מהספרייה של זהרוני. חלקם הוטמעו בתוך ההצבה כחלק אינטגראלי ממנה וחלקם תועדו על ידי האמן ומוצגים בתערוכה כתצלומים. נוסף על אלה, הוזמנו משפחות הכפר לאסוף כ-8 אובייקטים כל אחת, ואותם ארגן ספיר על משטחים צבעוניים, צילם, הדפיס והציב בגריד גדול במועדון לחבר, כהרחבה לתערוכה בבית חנקין.
בית חנקין שימש בגלגוליו השונים כסוג של מרכז הסברה, אשר כונן נרטיבים ברורים וחד משמעיים לתקופתם. כמוסד חינוכי ששתול בתוך בית ספר, הפיץ ותיווך ידע, והיה שותף פעיל בהבניית ההון התרבותי והזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי. ספיר פועל באופן שונה בתכלית. הוא פורם ופורס מחדש את המרכיבים לכדי הצבה רבת מוקדים, שמציעה נקודות מבט משתנות. התערוכה "מרכז ההסברה" נעדרת מגמה אחידה, מתנגדת לתיווך חד ממדי, מציבה סתירות ושאלות ומצפינה בתוכה מגוון הצעות שונות לפרשנות. גריד מורכב ועמוס, הנחה שכבתית וחפיפה בין המרכיבים, חושפים ומסתירים בעת ובעונה אחת. כבאתר ארכיאולוגי, מתקיימות במקביל חשיפה וקטיעה עקבית של הרצף, המקשות על הפענוח. ההצבה הדחוסה של ספיר מטשטשת כל הבחנה בין דיסציפלינות או היררכיות שגורות, כמו אלו שבין מדעי לאמנותי, בין טבעי למלאכותי, בין יפה למכוער, בין תשוקה לתיעוב, או בין מציאות לבדיה. פעולתו של ספיר תמימה רק למראית עין. במעשה ההצבה מחדש של המוצגים הגיאולוגיים, השלדים והפוחלצים, המפות, חומרי ההדרכה ושאר האסופה, מתפורר הזיכרון הקולקטיבי ועולים תכנים טעונים חברתית, חינוכית ופוליטית.
בית חנקין שימש בגלגוליו השונים כסוג של מרכז הסברה, אשר כונן נרטיבים ברורים וחד משמעיים לתקופתם. כמוסד חינוכי ששתול בתוך בית ספר, הפיץ ותיווך ידע, והיה שותף פעיל בהבניית ההון התרבותי והזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי. ספיר פועל באופן שונה בתכלית. הוא פורם ופורס מחדש את המרכיבים לכדי הצבה רבת מוקדים, שמציעה נקודות מבט משתנות. התערוכה "מרכז ההסברה" נעדרת מגמה אחידה, מתנגדת לתיווך חד ממדי, מציבה סתירות ושאלות ומצפינה בתוכה מגוון הצעות שונות לפרשנות. גריד מורכב ועמוס, הנחה שכבתית וחפיפה בין המרכיבים, חושפים ומסתירים בעת ובעונה אחת. כבאתר ארכיאולוגי, מתקיימות במקביל חשיפה וקטיעה עקבית של הרצף, המקשות על הפענוח. ההצבה הדחוסה של ספיר מטשטשת כל הבחנה בין דיסציפלינות או היררכיות שגורות, כמו אלו שבין מדעי לאמנותי, בין טבעי למלאכותי, בין יפה למכוער, בין תשוקה לתיעוב, או בין מציאות לבדיה. פעולתו של ספיר תמימה רק למראית עין. במעשה ההצבה מחדש של המוצגים הגיאולוגיים, השלדים והפוחלצים, המפות, חומרי ההדרכה ושאר האסופה, מתפורר הזיכרון הקולקטיבי ועולים תכנים טעונים חברתית, חינוכית ופוליטית.
מופע מורבידי עמוס פרטים והפתעות
מיד עם הכניסה לגלריה, נתקל המבקר בגבו של ארון ישן, החוסם את מראה ההצבה. על גב הארון תלויים פלקטים ישנים ומפות. הכניסה מעוטרת בגרלנדה ובדגלי פלסטיק צבעוניים, הלקוחים מתרבות ארץ ישראלית פריפריאלית. אווירה של חגיגה ללא נושא וסיבה הופכת באחת למופע מורבידי עמוס פרטים והפתעות. ללא מסלול מוכתב, בהליכה ספיראלית הלוך ושוב, בכל צעד, עם כל סיבוב מבט מתגלים עוד ועוד פרטים, והתמונה הופכת יותר ויותר מורכבת. תאורת שעת בן ערביים בוקעת מהחלונות מצופי השקפים הצבעוניים, כמעין "ויטראז' לעניים", מחזקת את תחושת הביניים, את הזמן הלא מוגדר, כדמדומי נצח. רק במבט ראשון ולרגע קט עולה תחושה מוכרת, כאילו נכנסת למוזיאון הטבע הישן בעל גוף הידע הסדור.
ספיר פועל בניגוד לפרקטיקות מדעיות ומוזיאליות. הוא מנתק את האובייקטים ממקור או מהגדרה, מציב אותם כאובייקטים אנונימיים, נקיים מאינפורמציה, חסרי הקשר ותיווך, ללא היררכיה. הוא יוצר "מרכז הסברה" בדוי, אבסורדי ושקרי - מרחב פרום, לא מחייב. ספיר משבש את פעולת התיווך ואת הקשר בין האובייקט לבין המילה, לא מחויב להגדרה המילולית ושותל "באגים" הקוטעים את הרצף התקין של ההצבה.
אולם, הפרקטיקות המוזיאליות המוכרות, כמו מיון והיררכיה, שבות ועולות בחלל התערוכה. למשל, כאשר ספיר תולה את עבודות הילדים בהתאם לשכבת גילם ולטכניקת העבודה, או כאשר הוא מרכז קבוצת חפצים בהתאם לסוג, לקטגוריה או למין (למשל כלי עבודה חלודים שתלויים במרוכז זה לצד זה). באופן זה, נוצר מתח בין הפרימה, חוסר ההיררכיה והעדר המשמעות, לבין הרצון האינסטינקטיבי של המבקר לפענח את משמעות ההצבה ולגלות את ההקשרים החבויים בה. באופן אירוני, דווקא העדר הקטלוג וההקשר, מחזקים את החיפוש אחריהם.
כמי שמעיד על עצמו שהעיסוק במוות היה נוכח בחייו מגיל צעיר, מנהל האמן בתערוכה יחסים עמוקים וגלויים עמו. לנוכח הפוחלצים, הנראים כבעלי חיים שעברו ניסיון החייאה כושל, לנוכח השלדים המצויים לרוב, המאובנים, הקוצים היבשים, גויית הדינוזאור הבדוי, ספיר יוצר מרחב זמן לא מוגדר - זמן ביניים שבין חיים למוות. במרכז התערוכה ניצבת מסכת המוות של האמן, גופו תלולית מאדמת העמק שנלקחה מערמות האדמה, אשר שימשו לבניית פסי רכבת העמק המתחדשת. על הרצפה מונחים, כהכנה לעלייה למוקד של האמן את עצמו, שורשי הפרדס המשותף, שנעקר בכפר יהושע באותה עת. הצבה זו מתכתבת עם פינת ההנצחה של יהושע חנקין, שנמצאת בחלל הסמוך וכוללת בין היתר את מסיכת המוות שלו. על אחד מקירות הגלריה תלוי שלט ניאון "הובלה לסביבת קבורה זרה"[1], הקושר את מרכיבי התערוכה בקשר סתום, שסובב סביב כליה וכישלון. כוחה של התערוכה הולך ומתגבר לנוכח ההבנה כי במאוזוליאום המורכב שהציב ספיר, ניצבת נכוחה תחושת בדידות וזרות, תחושת כישלון תרבותי וחברתי.
* הטקסט לקוח מתוך קטלוג התערוכה.
___________________________
[1] משפט כתוב, אשר נמצא על גבי לוחית באחת ממגרות בית חנקין. משמעות המשפט טרם פוענחה.
ספיר פועל בניגוד לפרקטיקות מדעיות ומוזיאליות. הוא מנתק את האובייקטים ממקור או מהגדרה, מציב אותם כאובייקטים אנונימיים, נקיים מאינפורמציה, חסרי הקשר ותיווך, ללא היררכיה. הוא יוצר "מרכז הסברה" בדוי, אבסורדי ושקרי - מרחב פרום, לא מחייב. ספיר משבש את פעולת התיווך ואת הקשר בין האובייקט לבין המילה, לא מחויב להגדרה המילולית ושותל "באגים" הקוטעים את הרצף התקין של ההצבה.
אולם, הפרקטיקות המוזיאליות המוכרות, כמו מיון והיררכיה, שבות ועולות בחלל התערוכה. למשל, כאשר ספיר תולה את עבודות הילדים בהתאם לשכבת גילם ולטכניקת העבודה, או כאשר הוא מרכז קבוצת חפצים בהתאם לסוג, לקטגוריה או למין (למשל כלי עבודה חלודים שתלויים במרוכז זה לצד זה). באופן זה, נוצר מתח בין הפרימה, חוסר ההיררכיה והעדר המשמעות, לבין הרצון האינסטינקטיבי של המבקר לפענח את משמעות ההצבה ולגלות את ההקשרים החבויים בה. באופן אירוני, דווקא העדר הקטלוג וההקשר, מחזקים את החיפוש אחריהם.
כמי שמעיד על עצמו שהעיסוק במוות היה נוכח בחייו מגיל צעיר, מנהל האמן בתערוכה יחסים עמוקים וגלויים עמו. לנוכח הפוחלצים, הנראים כבעלי חיים שעברו ניסיון החייאה כושל, לנוכח השלדים המצויים לרוב, המאובנים, הקוצים היבשים, גויית הדינוזאור הבדוי, ספיר יוצר מרחב זמן לא מוגדר - זמן ביניים שבין חיים למוות. במרכז התערוכה ניצבת מסכת המוות של האמן, גופו תלולית מאדמת העמק שנלקחה מערמות האדמה, אשר שימשו לבניית פסי רכבת העמק המתחדשת. על הרצפה מונחים, כהכנה לעלייה למוקד של האמן את עצמו, שורשי הפרדס המשותף, שנעקר בכפר יהושע באותה עת. הצבה זו מתכתבת עם פינת ההנצחה של יהושע חנקין, שנמצאת בחלל הסמוך וכוללת בין היתר את מסיכת המוות שלו. על אחד מקירות הגלריה תלוי שלט ניאון "הובלה לסביבת קבורה זרה"[1], הקושר את מרכיבי התערוכה בקשר סתום, שסובב סביב כליה וכישלון. כוחה של התערוכה הולך ומתגבר לנוכח ההבנה כי במאוזוליאום המורכב שהציב ספיר, ניצבת נכוחה תחושת בדידות וזרות, תחושת כישלון תרבותי וחברתי.
* הטקסט לקוח מתוך קטלוג התערוכה.
___________________________
[1] משפט כתוב, אשר נמצא על גבי לוחית באחת ממגרות בית חנקין. משמעות המשפט טרם פוענחה.