זמן קריאה : 4:10 דקות
תפילת הצבעים / גלעד מלצר
מהי התפילה? מהי אותה פעולה שלא רק אנשים שמגדירים עצמם דתיים עושים לא פעם בחייהם? התפילה היא פניה טקסטואלית, לרוב קאנונית (כלומר מוסדרת על ידי המסורת והאוטוריטות הפולחניות) של פנייה אל האלים, במטרה לשאת ברכה והודיה (המוציא לחם מן הארץ), או לבקש משהו (הורדת גשם, החלמה, פריון וכו'). בכל הדתות יש סוגים שונים של תפילות. כאלו המיועדות לאמירה לבד, כאלו המיועדות לקהילה, לרגע ביום (ארוחה), לימי חול, לימי השבת או לחגים מיוחדים.
כפי שציינתי במאמרי הקודם כאן (https://bit.ly/2pToqSp), תהליכי החילון הביאו להתרחקות מהעיסוק המרכזי של האמנויות, דת וייצוגיה. אלא שייצוגים אלו לא נמחקו כליל, וכך גם באמנות הישראלית והיהודית המודרנית והעכשווית. זהו כמובן נושא עצום, ונכתב עליו רבות, ובהמשך למאמר הקודם, אתמקד הפעם בחלוף חגי תשרי, רק בייצוגים של תפילה באמנות הישראלית והיהודית בעת החדשה.
מהי התפילה? מהי אותה פעולה שלא רק אנשים שמגדירים עצמם דתיים עושים לא פעם בחייהם? התפילה היא פניה טקסטואלית, לרוב קאנונית (כלומר מוסדרת על ידי המסורת והאוטוריטות הפולחניות) של פנייה אל האלים, במטרה לשאת ברכה והודיה (המוציא לחם מן הארץ), או לבקש משהו (הורדת גשם, החלמה, פריון וכו'). בכל הדתות יש סוגים שונים של תפילות. כאלו המיועדות לאמירה לבד, כאלו המיועדות לקהילה, לרגע ביום (ארוחה), לימי חול, לימי השבת או לחגים מיוחדים.
כפי שציינתי במאמרי הקודם כאן (https://bit.ly/2pToqSp), תהליכי החילון הביאו להתרחקות מהעיסוק המרכזי של האמנויות, דת וייצוגיה. אלא שייצוגים אלו לא נמחקו כליל, וכך גם באמנות הישראלית והיהודית המודרנית והעכשווית. זהו כמובן נושא עצום, ונכתב עליו רבות, ובהמשך למאמר הקודם, אתמקד הפעם בחלוף חגי תשרי, רק בייצוגים של תפילה באמנות הישראלית והיהודית בעת החדשה.
מעניין שכאשר מדברים על תחילתה של האמנות היהודית המודרנית, מציינים ציור שעוסק באופן הכי מובהק בתפילה, והכוונה כמובן ל"יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים" מאת הצייר היהודי-פולני מאוריצי (משה) גוטליב משנת 1878. בציור, כיום באוסף מוזיאון תל אביב, נראה קהל, שרבים ממנו בני משפחת הצייר, חיים כמו גם מתים, בקדמת במת בית הכנסת, כשבחלק העליון עזרת הנשים שם הוא שתל פעמיים דיוקן של ארוסתו, לאורה הנשל-רוזנפלד, לימים אשתו. לטענת גוטליב הוא החליט לצייר את רגע התפילה כתגובה לחילופי דברים עם סטודנט באקדמיה בווארשה, שם למד. הציור, כידוע, הפך לסמל להתעוררות הלאומית מתוך המסורת הרוחנית-דתית.
מאוריצי גוטליב, יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים, 1878
תפילת יום הכיפורים, וטקסי חגים אחרים מופיעים גם ביצירות של בן ארצו, ליאופולד פילכובסקי שבניגוד לגוטליב שמת בגיל 23 (1879), היה ציוני פעיל ואף ביקר בירושלים לכבוד חנוכת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית ב-1925. אצל שמואל הירשנברג, "המתפלל האחרון" (הנמצא באוסף המשכן לאמנות בעין חרוד) מציג רגע מלנכולי יותר, רגע לפני שהנר כבה, אולי על עולם מסורתי זה.
שמואל הירשנברג, המתפלל האחרון, 1897
בעשורים הראשונים של האמנות הארצישראלית הופנתה עיקר תשומת הלב לנוף, המרחבים, הבניה החדשה, ההתיישבות, והטיפוסים החלוציים של "היהודי החדש". אבל בין לבין התגנבו לא מעט ציורים של העולם שזנחו, המסורתי והדתי. ראובן רובין שגדל בבית שומר תורה ומצוות הרבה לצייר נושאים הקשורים להווי הדתי, טקסים, הילולות, חגים וכו' וביניהם הציור "תפילה חרישית" עליו החל לעבוד בשנת 1939, השנה בה פרצה מלחמת העולם השנייה, וסיימו ב-1943 כשהידיעות על השמדת יהודי אירופה נעשו ודאיות.
ראובן רובין, תפילה חרישית, 1939-1943
הכוכב היהודי הגדול באותן שנים (ולמעשה במאה העשרים) היה כמובן מארק (משה סגל) שאגאל. כבן למשפחה חסידית, העולם שגדל בו ביילרוס, היה מקור ההשראה המרכזי ליצירתו שנעה בין הזרמים המודרניסטים של התקופה: קוביזם, פוביזם, סוריאליזם, אקספרסיוניזם, קונסטרוקטיביזם ועוד. בשליטה טכנית רחבה, מציור בשמן ועד תחריטים, מויטראז'ים ועד הדפסים, לא מעט מתפללים מככבים בעבודותיו: הן דמויות היסטוריות כחנה, שרה, שלמה המלך, נביאי המקרא ואיוב, והן יהודים (וגם נוצרים) בני זמנו, רבנים מפורסמים כמו גם אנשים פשוטים. תפילה כפניה כלפי "שמים" השתלבה יפה בין הדמויות המרחפות של מי שפיקאסו העריך כשני רק למאטיס בהבנתו את עולם הצבע.
שאגאל, יהודי מתפלל, 1912-13
החילון, הלאומיות, הממלכתיות, והמיליטריזם שליווה את ייסודה וכינונה של מדינת ישראל אימץ מספר נושאים יהודים מרכזיים ובראשם עקדת יצחק, כסמל לקורבן האולטימטיבי. נביאים, סימבוליקה יהודית, וטקסים מוכרים כגון הדלקת נרות וסדר פסח סימלו עבור דור האמנים שאיבדו את משפחותיהם בשואה, הן את העולם שאבד, והן תקווה לגאולה. אבל מעטים האמנים שתפילה כשלעצמה היוותה עבורם נושא או מקור השראה. אציין בהקשר זה את מקומו של הצילום בתיעוד והפצת השילוש הקדוש של הציונות: מדינה, דת ומסורת, מיליטריזם, שמופיע, לדוגמא, בצילומי תפילה רבים של מיכה בר-עם.
מיכה בר-עם, מתנחלי גוש אמונים בתפילה בוואדי קלט, 1974
טקסטים מתפילות מלווים את יצירתו של משה גרשוני. אין הוא מצטט תפילות שלמות, אלא קטעי משפטים, כגון "ההוד והנצח והגבורה והתפארת", בהיפוך לפסוק מספר דברי הימים, "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד" הנאמר כל יום בתפילה. גרשוני מפרק את הפן הטקסטואלי שבלב התפילה, ומרכיב אותו מחדש ביחס להיסטורי, לפוליטי ולרובד האישי. תפילה אילמת, טקסית' היא מוקד התצלומים המבויימים של דוד גינתון משנות ה-1970, בעיקר כריעות הברך לנוכח ביתו של יוזף בויס, וליד ביתו של רפי לביא – שני מנטורים -"רבנים", מקרוב ומרחוק. בעבודה של מיכאל דרוקס, "התכוונות למזרח" (1977), שנעשתה בלונדון, האמן מערבב קודש וחול, בין תפילין למצלמות יד-וראש, בחיפוש אחר נקודת מגוז חדשה שאינה נושאת את מטען ההיסטוריה.
משה גרשוני, ההוד והנצח והגבורה והתפארת
בשנים האחרונות יש חזרה לעיסוק בתפילה, באופנים מרתקים. את השתיקה המושגית שליוותה עבודות שהתייחסו לתפילות בשנות השבעים, מחליפות התפילות הווקליות, פרפורמטיביות של ויקטוריה חנה שלשה את הטקסטים למיצבי סאונד. במיצב הענק שלה בביתן הלנה רובינשטיין, (2019), תמר הירשפלד עורכת טקס אשכבה ל"אביה" שלדון, ובמהלכו היא גם מקריאה את תפילת הקדיש לשלד.
הפן המורבידי, שלא לומר פגאני של התפילה מרכזי לעבודות של אסי משולם, כחלק מהעיסוק שלו בפנים המוקצים, הופכיים של רוחניות, במסגרת "מסדר הטומאה". בין האלים ההיברידים, טקסי הקרבת הקורבנות, קורפוס הטקסים המקודשים שמשולם ברא, יש גם לא מעט רגעים של תפילה זכה, כמובן עם טוויסט: תפילת הבשר המותך, המדונה השרופה.
הפן המורבידי, שלא לומר פגאני של התפילה מרכזי לעבודות של אסי משולם, כחלק מהעיסוק שלו בפנים המוקצים, הופכיים של רוחניות, במסגרת "מסדר הטומאה". בין האלים ההיברידים, טקסי הקרבת הקורבנות, קורפוס הטקסים המקודשים שמשולם ברא, יש גם לא מעט רגעים של תפילה זכה, כמובן עם טוויסט: תפילת הבשר המותך, המדונה השרופה.
אסי משולם
בשנים האחרונות יש נוכחות הולכת וגוברת של אמנים דתיים בעולם האמנות הישראלי, ולמרות זאת גם שם תפילה כשלעצמה, כמעט ואינה מיוצגת. ברישום הגרפית המעגלי של פורת סלומון, Elevator ,2007 – משחק מילים על מעלית, וזה שמרומם – נראית קבוצת חסידי בראסלב בטקס קידוש הלבנה. בתפילה החודשית מופיע המשפט "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך", ונהוג כשאומרים אותו לקפוץ קפיצה סמלית. למותר לציין שהברסלבים מהדרים וקופצים שוב ושוב.
פורת סלומון, Elevator ,2007
אחת התפילות האהובות עלי היא הדו-שיח הנהדר שיצר דניאל קי'צלס בוידיאו "השליח" (2011) בו הוא עומד על מרפסת ב"בצלאל" המשקיפה על שכונת עיסאווייה, ובגיטרה חשמלית עונה לתפילת המואזין שעולה מאחד המסגדים. התפילה "הממוסדת" ופולחן הרוק מהדהדים זה אל זה, לרגעים אפילו מתמזגים, לא אחד נגד השני, זה עם זה גם אם לא ביחד, אמנות ואמונה.
והערה לסיום: כפי שהראתה יפה הילה כהן שניידרמן בטרילוגיית התערוכות שאצרה במוזיאון בת-ים לאמנות, אמנות, אמונה, אמון אינן רק מילים שקרובות במצלולן. הן גם נובעות מאותן מקורות, ומשפיעות זו על זו, ועלינו. כשחיפשתי אמנים ישראלים שעוסקים בתפילה, רבים פנו אלי וטענו, "כל האמנות שלי קשורה לתפילה. מביעה תפילה." אני מאמין להם, ועם אלו שלא נכנסו לסקירה הקצרה, קצרה מדי הזו, הסליחה.
והערה לסיום: כפי שהראתה יפה הילה כהן שניידרמן בטרילוגיית התערוכות שאצרה במוזיאון בת-ים לאמנות, אמנות, אמונה, אמון אינן רק מילים שקרובות במצלולן. הן גם נובעות מאותן מקורות, ומשפיעות זו על זו, ועלינו. כשחיפשתי אמנים ישראלים שעוסקים בתפילה, רבים פנו אלי וטענו, "כל האמנות שלי קשורה לתפילה. מביעה תפילה." אני מאמין להם, ועם אלו שלא נכנסו לסקירה הקצרה, קצרה מדי הזו, הסליחה.