מלטינית: סימולאקרום (ביחיד) סימולאקרה (ברבים). המילה מציינת דימוי או ייצוג גשמי של אל. מציאות שהיא העתק של עולם שאינו קיים, בדיה הפועלת על ההכרה כמציאות.
ב"משל המערה" של אפלטון, מתוארת סימולאקרום: חוויית תפיסה בה צל והד של הצגה (העתקים של העתקים של המציאות) נתפסים כמציאות בהעדר קשר אל המציאות עצמה.
המושג "סימולאקרה" בחשיבה הפוסט-מודרנית הוצע על-ידי הוגה הדעות הצרפתי ז'אן בודריאר בסוף שנות השבעים של המאה ה-20. קדם לו עיסוק במושג בכתביו של ז'יל דלז.
בודריאר מתאר ארבע דרגות קשר בין סימן למציאות:
1. הסימן מייצג את המציאות.
2. הסימן מעוות את המציאות או שרירותי ביחס למקור שלו (סימולאקרה מדרגה ראשונה).
3. המקור מאבד את ייחודיותו והסימן, הניתן לשכפול, יוצר רושם של מציאות (סימולאקרה מדרגה שנייה(.
4. לסימן אין קשר למציאות, הוא מחקה חיקוי, ודרכו מתקיימת התפיסה של העולם. הגבול בין ייצוג ומציאות נעלם והדימוי הוא המציאות. (סימולאקרה מדרגה שלישית).
דוגמה של סימולאקרה ניתן לראות בעבודתה של סינדי שרמן ,"Untitled film stills" , מסוף שנות השבעים: צילומים מבוימים של סצנות מתוך סרטים הוליוודיים שלא קיימים, כשהצלמת היא הדמות המצולמת בכולם. הצילומים נתפסים כהעתק של מציאות, אלא שמציאות כזאת אינה קיימת. דוגמה נוספת של סימולאקרה מספק עולם המדיה והפרסום, על דימויו החלקיים, המגמתיים או המעובדים ב"פוטושופ", דרכם אנו בונים את התפיסה שלנו של המציאות.