תהליך היציקה בפיסול הוא תהליך ארוך, מורכב, ונחוצה בו מומחיות, לכן יציקות ברונזה הן יקרות.
שיטת היציקה הזולה והפשוטה ביותר היא יציקת החול: יוצרים מודל, תוך שמירה על העדר undercuts . המודל מוצב בתיבה ומוברש קלות בחומר הפרדה; ממלאים חול לח ודביק מיוחד ליציקה, הנצמד אל החפץ ויוצר תבנית בדמותו; יוצרים "משפך" לכניסת הברונזה ומעברים אל תוך גוף היציקה; הופכים, ויצרים תבנית גם מהצד השני, תוך יצירת מחיצה דקיקה בחומר הפרדה; פותחים, מוציאים בזהירות את המודל, מחברים את שני חצאי התבנית ויוצקים ברונזה דרך המשפך אל תוך החלל שנוצר.
עבודות בהן לא ניתן להימנע מundercut-, יוצקים לרוב בשיטת השעווה האבודה. שלבי היציקה הם כדלקמן (לכל שלב מומחים משלו(:
1. יצירת מודל על-ידי האמן, בכל סוג של חומר, לרוב חומרי מעבר כגון שעווה, חומר, פלסטלינה, קלקר.
2. בניית תבנית גומי (קר או חם, על-פי אופי המודל) בתוך "נעל" גבס בשני חלקים. הגומי משמר את פרטי העבודה העדינים ביותר.
3. יציקת שעווה נוזלית אל תבנית הגומי תוך כדי סיבוב התבנית, בשכבות מצטברות, עד להשגת העובי הרצוי של מודל השעווה החלול.
4. עיבוד מודל השעווה לביטול סימני התבנית והכנתו ליציקה הסופית. ביקורת האמן.
5. הכנת "עץ" מעברים לכניסת הברונזה, וליציאת האוויר בעת כניסת הברונזה. דרושה הקפדה מרבית בתכנון הגעת הברונזה לכל חלקי הפסל ותכנון יציאות האוויר על מנת למנוע פגמים במוצר הסופי.
6. טבילת ה"עץ" בשני סוגים של חומרים: "דבק" וחול (עדין וגס יותר) ליצירת תבנית קרמית השומרת על פרטי הפסל העדינים.
7. שריפת התבנית הקרמית לחיזוק ולהעלמת השעווה ("השעווה האבודה") ויצירת החלל אליו תיכנס הברונזה.
8. העברת התבנית החמה למיכל חול ויציקת הברונזה שחוממה מבעוד מועד.
9. קירור הברונזה.
10. שבירת התבנית וניקוי גס של חלקי ה"עץ".
11. עיבוד סופי: ריתוכים, עיבוד במכשירים שונים לשחזור הטקסטורה המקורית על כל פני השטח של הפסל.
12. יצירת הפטינה בהכוונת האמן.
